להיות

היום אני מתכון להגיע לדנג'ן - אם לא יהיו הפתעות או שינויים אחרונים...
אני- אהיה שם.

לרגעים אני אומר לעצמי: מה הקטע, מה יש לי לעשות בדנג'ן, ולמרות שאני קשור מאוד למשחקי שליטה במין, הרי מועדונים זה לא בדיוק my cup of tea

החששות, והסיבות של לא ללכת הן כל כך רבות (שחלקן פירטתי בחלקים קודמים של הבלוג)

ובכל זאת, בנוסף לניסיון (הלא בדיוק רצוני) שאני עושה להפחתת המשמעות של ההליכה לדנג'ן (עבורי), ולמרות החששות
הרי שאני מוצא שיש בגופי התרגשות, סקרנות, התלהבות
שקשה לי- ואני גם לא רוצה - להתעלם ממנה.

אני מרגיש שמשהו משמעותי קורה בתוכי.
משהו מתפתח בתוכי.
משהו, ברובד ניסתר ועמוק, שנעלם מהעין הפנימית.
אולי אפילו "פריצת דרך" (אני שונא את הביטוי הזה אבל הוא נראה לי מתאים פה).


ואני לא מדבר דווקא על מה שיהיה או שלא יהיה במועדון.
ואם אני אמשיך ללכת או שלא.
ואם אני אהנה או לא
ואם אפגוש שם אנשים מהיום יום שאני חושש לפגוש או לא (הלוואי ולא)
וכד'

אני מדבר על משהו יותר עמוק, שללכת לדנג'ן מסמל איזו שהיא הבשלה פנימית, של זרימת עומק נסתרת.

הזרימה אומנם נסתרת אבל נראה לי שההשפעה שלה תתגלה לי במהלך הזמן.

ואולי אני טועה

הזמן יגיד.

ובכל מקרה: מקווה שלא יקרה היום משהו בלתי צפוי: ו (1) שאני אגיע לדנג'ן. ו (2) שאני אהנה

(-: