להיות

לא כתבתי פה כמה ימים. אבל זה לא אומר שלא הייתי פה:

כאמור, הייתי פעמים בדנג'ן, והיה לי כיף.

במשך השבוע מיום שישי האחרון, היתה לי תקשורת קלה עם מעט אנשים מפה (טיפה התכתבויות, צ'ט וכד').

בימים הראשונים זה מאוד שימח אותי, והרגשתי שאני גם נבלע לתוך "השכרות" של לצאת מהוירטואליה. (באמת מה המילה העברית המתאימה לוירטואלי) -
הרגשתי שהמרחק בין מה שאני רוצה שיקרה ומה שקורה עכשיו הוא קטן.
(מצאתי בתוכי גם דפוס של אובססיביות- שזה דבר מענין בפני עצמו).


אבל הימים עברו, וההרגשה התחלפה לתחושת דאון. והרגשתי שאני נפגש עם קשיים, עכשיו אני חושב שאילו הם קשיים לגיטימיים של תקשורת התחלתית:

חוסר ביטחון, אי בהירויות, "העלמויות", תקשורת לקויה- של אלה שדיברתי איתן, וקרוב לוודאי שגם שלי.

היו כמובן גם דברים טובים.
(-:


בעיקרון, חשבתי לבוא היום, פיניתי את הזמן. אבל לא בטוח שיש לי חשק. לא בטוח שזה הדבר המתאים לי היום. (גם בגלל עומס שנמצא בחיים וקשור לדברים אחרים).


מצד שני, הרי, אם אני רוצה משהו,
וכרגע המשהו הזה עובר בהכרות שחוצה את הגבולות הוירטואליים,
אז "בדרך אל האושר" אני צריך להיות מוכן להשקיע.

וכן, אני מוכן להשקיע, אבל אני צריך להזכיר את זה לעצמי

מוקדם לי להעריך האם ההשקעה שלי היא בכיוון הנכון- סך הכל אני רוצה דברים מאוד פשוטים.

אבל נראה שבכל זאת יכול להיות שהיום כן יתאים לי לבוא לדנג'ן- נראה
(ואם אני לא אהנה תמיד אני אוכל ללכת אחרי חצי שעה).

{יופי של טקטיקה אני מפעיל על עצמי 😄




למעשה אם אני אחדד את ההרגשה שלי:
אני מרגיש (ואולי אכתוב על זה בנפרד), שהשבועים האלה היו נפלאים בכל שנוגע לתחילת היציאה מהוירטואליה.
דבר שדומה קצת לתחילת הקשר: זאת היתה תקופה ירח הדבש

ועכשיו מתחילים להכיר יותר, הקשיים מתגלים- אבל זה לא אומר שצריך להפסיק את הקשר