המצב בהווה משנה את תפיסת המציאות של העבר
מעבר לאסוציאציה המתבקשת לספר 1984 של אורוול, זהו רעיון ידוע בתחום הפסיכולוגיה זמן רב.
ולעניינו:
כתבתי בפוסט הקודם שהיתה שבת נחמדה
היתה שבת מקסימה, היה לנו מאוד כיף. דייט ראשון מלהיב לשנינו.
ובכל זאת, מתבקש ההסבר למה כתבתי שבת נחמדה (ביטוי אנמי משהו) ולמה עכשיו אני משנה את תאורה לשבת מקסימה:
עד לרגע הפרידה ליד הרכב שלה השבת היתה מקסימה: נהנינו, היה מין עם סישינים כיפיים (ואת זה אני לא מפרט מסיבות שחלקן עשויות להיות מובנות), היתה תקשורת טובה, פתיחות …
ליד הרכב שלה, כמה שעות אחרי שאמרנו שאנחנו הולכים לבדוק קשר היא אמרה משהו שבמילים שלי ישמע כך: "כן אני מאוד רוצה קשר אבל כרגע אני לא מעוניינת להיות מחוייבת מינית"
ואני שעד לאותו רגע הייתי גמיש ו"טולרנטי" הייתי עכשיו בהיר וברור:
אמרתי לה שאני מבין אותה, ואין לי שום בעיה שזאת העמדה שלה, אבל פשוט לי זה לא מתאים.
לה לא התאים אחרת
(תפיסות עולם/ פחדים וכד'- שלי/ שלה)
ואז פתאום השבת הפכה להיות לסטוץ ):
ובתור סטוץ השבת איבדה את הנפח שלה ואותה מניפה שנפרשה לתפיסת השבת נסגרה והפכה מתלת ממדית לדו ממדית- כך שמשבת מקסימה של עיניים כלות היא והפכה להיות שבת.. נחמדה
זה היה חבל, אבל לכל אחד יש קווים אדומים. לה את שלה- ולי את שלי
(חוסר נאמנות מינית כשעושים מין שכזה (ואפילו שזה פגישה לא וירטואלית ראשונה) נמצא הרחק מעבר לקוים האדומים שלי- וסטוץ זה לא העניין שלי בוודאי שלא במשחקי שליטה במין)
היום יש שינוי בעמדות
ולכן השבת נראית פעם נוספת מקסימה כפי שהיתה לפנים.
לפני 19 שנים. 27 בדצמבר 2004 בשעה 11:37
