|
|
|
"רק הכסילים מבקשים שיהיו בני האדם דומים אחד לחברו. החכם – הוא ישמח שיש בעולם יום ולילה, קיץ וחורף, זקן וצעיר... ושונים צבעי הפרחים וגוני עיניהם של בני האדם, וכאשר אלוהים עשה את האדם – זכר ונקבה בראם; רק מי שלא יאהב את המחשבה, יצטער על השוני וירגז על הרב גוניות המאלצים את האדם לחשוב, לראות ולהבין."
(יאנוש קורצ'אק, מתוך: "זכות הילד לכבוד")
אני שונא להתגלח
זה נראה ממש בזבוז זמן התהליך הזה מול המראה
אחרי חמש דקות אני כבר משועמם
אני אוהב את תחושת הסכין על העור
המעבר של הסכין על הלחי, קרקפת , עורף
אני אוהב את זה שהורידים בולטים ומפרעים לתנועה החלקה
אני אוהב את התחושה עלי
אני אוהב לראות את התחושה הזאת עליך
אולי בגלל זה אני לא מסיים גילוח ללא חתך
אולי בגלל השיעמום
אני לא אוהב להרגיש כאב
זה מחזיר אותי למקומות לא טובים
של בתי חולים , קביים ומורפיום... הרבה מורפיום
אני אוהב את תחושת המידית של החתך בעור מהסכין
לא הכאב הבא אחריו
כשהדם עוד לא בדיוק פורץ אבל משהו מקפיץ את הקצב של פעימות הלב
אני אוהב את התחושה עלי
אני אוהב לראות את התחושה הזאת עליך
אולי בגלל זה אני לא מסיים גילוח ללא חתך
אולי בגלל השיעמום
אני שונא את הזמן שמתבזבז עד שהקשר נקשר
מעדיף לדבר, לעשן , לאכול
אוהב את התחושה בשניה שהחבל מתהדק
הצביטה, הדם שזורם ולפתע מפסיק
אני אוהב את התחושה עלי
אני אוהב לראות את התחושה הזאת עליך
אני שונא לפגוע...
אני אוהב להעביר את הסכין
על הפטמה שלך
על הצואר
הבטן
הדגדגן
אני אוהב להרגיש את גופך מתכווץ מהפחד
נזכר כל הזמן בדברי השף שלימד אותי לבשל
"כשאתה מנקה בשר , אם זוית הלהב חדה מדי תחתוך בבשר
אם כהה מדי לא ניקית אותו
בזוית המדוייקת הבשר מתגלה"
תמיד אני מקפיד על נקיון מושלם
לא תמיד זה מצליח לי
אני אוהב את תחושת הסכין על העור
אני אוהב את תחושת המידית של החתך בעור מהסכין
אוהב את התחושה בשניה שהחבל מתהדק
אני אוהב את התחושה עלי
אני אוהב לראות את התחושה הזאת עליך
אולי בגלל זה אני לא מסיים גילוח ללא חתך
אולי בגלל השיעמום
ראש המשלה
שלום חנוך
מילים ולחן: שלום חנוך
מתקדמים לקראת האפס רוקדים את האין מילים
מתנפצים אל תוך השקט במופע חדש של שיכלולים
אין דבר יותר חשוב מהאמת-
www.co.wait
אני נתקע לך באור אני חוסם לך אוויר
אני מסתיר לך ת'נוף, לא נותן לך לשיר
אני עומד בדרכך במציאות כמו בחלום
תופס את מקומך לא משאיר לך מקום
הם מגלים אותי עכשיו בהפוכה על הפוכה
עכשיו הם אוהבים אותי עכשיו הם לא רוצים אותך
אני יושב להם בראש אני נכנס להם לדם
בתוך ליבם הם מכורים אם לא כולם,כמעט כולם
אני עוזב מילים לא מדבר אני חוזר לאפס מאלתר לא משקר
נותן לזרם להתחיל להתעורר להתגבר, מה שיותר
למרות הכל אני חוזר- אני נתקע לך באור
כל החשבון עלי זאת האמת כולה
כל האחריות עלי- ראש המ-שלה,חביבי
ראש המ-שלה... אני.
אתה מוצא את עצמך לפתע בלי לדעת איך
בתוך עניין לא עניינך שרק הולך ומסתבך
אתה נבהל פתאום ומתקשה לנשום
אתה רועד מפחד אתה מזיע ולוהט מחום
עמוק בתוך הנשמה,אתה עוד לא מבין על מה-
נהרגים הילדים, על מה המלחמה הזאת, על מה המלחמה?
כל החשבון עלי...
ראש המ-שלה אני,ראש המ-שלה
לא שר הביטחון לא שר החוץ לא שר הפנים
לא האוצר לא הדתות לא תשתיות לא השטויות כמו
החינוך והתרבות לא התקשורת הבריאות
לא המסחר תעשייה לא חקלאות לא סגן ראש המ-שלה
(הרי איש לא יצפה ממני, כן?!)
שלום לכם וערב טוב ואם אני יכול
רציתי קודם כל להשתתף בצער
משפחות החללים ולאחל בריאות
והחלמה שלמה לחיילים ולפצועים
ולכל בית ישראל - שנה טובה
וחג שמח לכולנו
חג שמח לכולנו
לכולנו
חג שמח לכולנו
חג שמח - ראש המ-שלה
אני יודע שזה לא חדש
אני שוכח שאתה חלש
כמו טובע נאחז בקש
ראש המ-שלה, חביבי
כל החשבון עליי זאת כל האמת כולה
כל אחריות,כל האחריות עלי, ראש המ-שלה חביבי,
חג שמח לכולנו
חג שמח ראש המ-שלה
אני נתקע לך באור אני חוסם לך אוויר
אני מסתיר לך ת'נוף, לא נותן לך לשיר
אני עומד בדרכך במציאות כמו בחלום
אני תופס את מקומך לא משאיר לך מקום
חג שמח לכולנו...
ראש המ-שלה, חביבי, ראש המ-שלה שלך
חג שמח לכולנו... חג שמח
שהחיינו וקיימנו והגיענו...
אלוהים כבר לא מוזמן אלי.
זה לא אישי נגדו,
ממש לא,
זאת הפמליה שאיתו.
כל נושאי אמונתו.
הצדקנים והצודקים,
המשוכנעים והמשכנעים,
המלמדים והמלומדים,
כל סוהרי ואסירי אפלטון
כל רודפי השררה.
הקנאים והמקנאים,
הרבנים והשרלטנים
הגנבים והעושקים
כל נושאי הצלב, הסהר, המגן.
כל חותמי הבריתות.
המוהלים והמחנכים,
המעלים והמורידים,
המחתנים ומגרשים,
כל נצלני הקרדום.
כל עושי דברו.
רוצחי דבריו והרוצחים בשמו,
כל מפיצי השקרים,
עובדי האלילים,
כל אנשי המוסר נטולי העקבות
אלוהים כבר לא מוזמן אלי הביתה.
זה לא אישי נגדו,
ממש לא,
זאת הפמליה שאיתו.
הציטוט הזה מחולית רודף אותי כבר תקופה ארוכה
מאז תחילת ההפגנות נגד המושחת מבלפור
אל לי לפחוד. הפחד הוא קוטל הבינה. הפחד הוא המוות הקטן המביא כיליון מוחלט. אעמוד בפני פחדי. אניח לו לחלוף סביבי ובעדי. וכאשר יחלוף על-פני, אפנה את עיני רוחי ואראה את נתיבו. במקום שעבר הפחד לא יהיה דבר. רק אני אוותר.
- פרנק הרברט
על פי מדד מחירי נייר הטואלט
אם יש תרופה שחייבם לאסור למכור זה לקסטיב ...
רק אומר
גיבור הספר 1984, וינסטון סמית, חי ב"אוקיאניה", מדינה טוטליטרית שבה האזרחים נמצאים תחת עינו הפקוחה של "האח הגדול", שליט המפלגה. ההיסטוריה משוכתבת לפי צורכי ההנהגה, והשפה המדוברת הופכת בתהליך הדרגתי לשפה הנקראת "שיחדש" (Newspeak), המעוצבת כך שתוגבל יכולת החשיבה של האזרחים. מטרתה של "שיחדש" היא לצמצם את אוצר המילים תוך סילוק מונחים כגון "חופש", ובד בבד ליצור מצב בו הדיבור על עניינים בעלי משמעות פוליטית הופך להיות פעולה אוטומטית שמקורה בגרון האנושי במקום פעולה מנטלית שמקורה במוח. כך למשל, התרגום היחיד האפשרי לשיחדש של הפסקה המפורסמת מהחוקה האמריקאית, המדברת על חופש ועל שאיפה לאושר, הוא המילה "חושבפשע" (Crimethink), שמיוחדת בשיחדש לכל פעילות מנטלית שאינה על פי עקרונות המפלגה.
בעולם הקודר המתואר בספר אין לאדם חופש חשיבה. הוא מצווה לפעול כפי ש"האח הגדול" רוצה, על מנת לרצות את המפלגה. מסך הטלסקרין (Telescreen, מכשיר הפיקוח) נמצא בכל פינה, ועינו של האח הגדול פקוחה תמיד: הוא מסוגל לראות הכול, לשמוע הכול, ואפילו למדוד את קצב פעימות הלב. כל סטייה ולו הקטנה ביותר, כמו חיוך בלתי צפוי, הליכה לכיוון שונה מהרגיל, עלייה פתאומית בקצב פעימות הלב, מחשבה המביעה ביקורת על השלטונות - תביא על הסוטה את יד המפלגה.
וינסטון עבד "במניסטוריון האמת". מדי שנים אחדות החליפה אוקיאניה את אויבתה (במלחמה המתנהלת באופן מתמיד) וטענה שהמלחמה התנהלה "תמיד" נגד האויבת החדשה, ובמקרים כאלה היה עליו ועל חבריו למחלקה לעבוד במשך שבוע ללא הפוגה כדי לשכתב את כל הדיווחים העיתונאיים על המלחמה מהשנים האחרונות וליצור את הרושם שהמלחמה אכן התנהלה תמיד נגד האויבת החדשה.
שלוש סיסמאותיה של המפלגה, המתמצתים את עקרונות ה"סוצאנג" (IngSoc - "הסוציאליזם האנגלי"), שהיא התורה השלטת, מוחדרות ללא הרף למוחם של התושבים:
מלחמה היא שלום
חירות היא עבדות
בערות היא כוח
הגיוני שבעידן בו הלאומנות מעלה ראש בכל העולם יגיע וירוס שיסגור את כל הגבולות...
מחר
השאלה היא לא, כן ביבי לא ביבי.
השאלה היא לא ימין או שמאל
השאלה היא לא ישראל השלמה או שתי מדינות
היא אפילו לא בתי החולים הקורסים
או מערכת החינוך המתפקדת בקושי
זאת לא השאלה שאנחנו צריכים לענות עליה בקלפי
השאלה היא פשוטה "כמה זה עולה לנו?"
כמה זה עולה לנו השמדת שלטון החוק?
כמה זה עולה לנו השנאה הפנימית?
כמה עולה לנו העדר אידאולוגיה?
כמה זה עולה לנו פולחני האישיויות?
כמה זה עולה לנו הפיכת כל פרה קדושה במדינה לפיון פוליטי?
זאת השאלה
והאם אנחנו מוכנים לשלם את המחיר זה, זאת התשובה שכל אחד צריך לענות לעצמו בקלפי .
תחת שמי ים התיכון,
עושה ירח הפוגה, ומתקפל.
"דאגות" אומר לי איש עם מכחול,
ומצייר אותך דומה, או לא, או כן,
עכשיו יש את הזמן לשכב פרקדן,
חצי עולם לוקח סם.
בגוף שלי צמרמורת, שיר "רוקסן".
צמרמורת יש לי מקיפוח גם.
תחת שמי ים התיכון,
היה לך זמן להתאפר ולהקסים.
יוצאת לרחוב בשמץ של ביטחון,
חוזרת בזנב מקופל בין הרגליים.
חצי עולם בדוחק מתקיים,
חצי עולם שונא חצי,
בגוף שלי צמרמורת.
מתערב מי אויב ומי ידיד.
תחת שמי ים התיכון
ערב על אבטיחים יורד,
אשליות מתוקות,
זהבים על הצואר וזה זורק,
אותך מפה לשם,
אותי משם לפה,
כמו מנגינת בלט.
עד שישוב הים מזעפו,
לא, לא נדע,
עולה עולה עולה לנו,
כמה זה עולה לנו.
תחת שמי ים התיכון,
ידיך מלטפות אותי ליטוף נדיר,
עוד מעט יבואו בחירות,
את חיה פוליטית - מזדהה עם מיעוטים.
עכשיו יש את הזמן במזרחית,
חצי עולם כבר שר יוון,
בגוף שלי צמרמורת בלאו הכי,
מטרור ואהבה.
תחת שמי ים התיכון
ערב על אבטיחים יורד,
אשליות מתוקות,
זהבים על הצואר וזה זורק,
אותך מפה לשם,
אותי משם לפה,
כמו מנגינת בלט.
עד שישוב הים מזעפו,
לא, לא נדע,
עולה עולה עולה לנו,
כמה זה עולה לנו.
"אין אדם חזק מספיק על מנת שיוכל להיאבק בבני אדם אחרים לאורך זמן, בלא שתיווצר התאחדות כנגדו שתשיב את שוויון הכוחות על כנו."
ז'אן-ז'אק רוסו "על האמנה החברתית"
