מסתכלת מלמטה

לפעמים זה פשוט מתפרץ ממני בלי הסבר מוקדם, כמו הר געש שקט שכבר מזמן התיישבו תחתיו, כי כל שנשאר ממנו הוא נוף מרשים.

ופתאום, בלי אזהרות ובלי תמרות עשן, זה מתפרץ, משתלט על גופי, שורף את כל מחשבותיי כפי שהלבה תבעיר כל העומד בדרכה.

וזה לא ישנה היכן אהיה, אם בבית, במקלחת או בעבודה.

וכל שישאר זו מעין אופוריה שלא ניתן להסבירה, כמו שובל חרוך וחסר חיים.

אחרי קריאה מרתקת של ספרו של רוסו, אמיל,החלו לרוץ לי בראש מחשבות תהומיות שכאלה בנוגע לדבר.

בתקציר מביש - ספר אשר מתאר כיצד נכון לגדל ילדים, חינוך המבוסס כמעט כולו על רצונותיו של הילד - אין לכפות עליו מוסר וערכים וידע, אלא לתת לו לבקש את זה בעצמו.

אם אקביל את זה לרגע, הסקרנות שלי היא שהביאה אותי לכאן, לאיפה שאני היום; חוגגת חמש שנים באתר הכלוב.

טוב המחשבות האלה לא מובילות לשום מקום..כיצד אציל את הפוסט הזה?  

I KNOW!

#סקס_ציצים_אורגזמות

זה אחלה מתכון לסופ"ש האחרון לפני המבחנים

מה אני אגיד....שיגמר :)

As she enters the principles office, her shoelaces undone and her hair unravelled, she hesistates one last time whether or not she is about to make an ireversable mistake that may ruin her last school year. She enters the room, unsure of her actions, and takes a seat opposite the object of her deepest desires. Alison can already feel the trickle down her leg as she moves restlessly in her chair.

"You truly are the most delightful young lady, so well behaved, it really does make one question what it is you are doing here.."

Her voice is so soft and reassuring that for a moment it seems as if everything will be fine. She clears her voice so too prolong her last moments as a "delightful young lady".

"Thank you ma'am..Well it's just that I have the most awful thoughts, I just can't get them out of my mind. I yearn for such wrong things, I crave the biggest sins."

"Perhaps I can help relieve you of your sins, would you like to ellaborate what exactly it is you crave and yearn for?"

"Its just.. so wrong"

The clock ticks and tocks, but to Alison it feels as if time has stopped, her cheeks a deep red, her gaze to the floor. The intricate design sewen into the persian carpet underneath her feet mesmerises her.

"Well?"

Alison clears her through again, "I fantasize at night, when the lights are turned off and I am alone with my thoughts. I fantasize about women, touching me...forcefully. I can't get these thoughts out of my mind unless I..."

..

"You can tell me, it will be our secret...Unless you what Alison?"

The silence is so full of tension and shame, that Alison doesnt even notice the fact that what sterted as a trickle, has left her knickers soaking wet. Her skirt reveals the transclucent shade that has become of them for the principle to see.

"Unless..Unless I relieve myself."

As she lets the words escape her mouth, she fixates her eyes on the carpet, as to not see the Principles look of dissapointment. She realises at this point, that she will regret this desicion for years to come.

"I am sorry Ma'am, I am. I have tried to make it go away in all the ways that came to mind, It's just that I can't. I can't stop thinking about it..about.."

"Yes?"

"About you, punishing me, letting me pleasure you, letting me touch you, your lips.."

Alison's voice trails away into a restless sob, she feels so vulnerable but yet so relieved.

"Well Alison, this is quite surprising to say the least..Could you please give me some time to process our conversation?"

"Ofcourse Ma'am, I am so sorry, I really am."

She stands up quickly but her skirt is so damp and sticky that she needs to pull it away from the chair, mortified she turns around and starts to walk out of the office.

"Alison? Come back at 8 o'clock exactly, and please change into some clean under garments, we wouldn't want to ruin another chair now, would we?"

to be continued?

A house of cards so neat and tall

The lightest breeze will make it fall

tired of ruining things

בוא נשחק משחק תפקידים,

הוא קצת שובב וקצת אקסטרים.

אני אהיה הנערה הצעירה,

שבדרך הביתה מבית ספרה.

אתה תחכה בגן שעשועים,

אמא לא מרשה לי לדבר עם זרים.

תבקש ממני לבוא, תבקש עזרה

ואני בתמימות אענה בשעת צרה.

תסתום את פי שלא ישמעו את מעשייך,

ותאחוז בי חזק שלא אמלט מידיך.

תשכנע אותי לשתוק במיני איומים,

עכשיו בוא נעבור למשחקי מבוגרים.

If I promise to scream will you fuck me harder?

If I promise to beg, will you make it impossible to get?

It's our little secret

I promise not to tell.

http://fc00.deviantart.net/fs41/i/2009/032/6/c/Shh_by_Zaratops.jpg

תקרא לזה קוויקי, תקרא לזה חפוז, תקרא לזה איך שלא תקרא לזה

אם זה קצר וטוב...

אז הייתי מעדיפה שזה יהיה ארוך וטוב.

נו מילא, 

הפשרות הקטנות של החיים.

התחושה הזאת שהמחשבות נודדות להן למקום אסור,

להיות עמוק בתוך הדמיון, בתוך הפנטזיה, הקבועה או הספונטנית, זה לא באמת משנה.

הזרמים המחשמלים שעוברים בגוף, לא משאירים הרבה מקום להסחות דעת.

עוצמת עיניים, ולרגע אחד נהדר ומשחרר, זאת מציאות.

אבל בסוף, לא נותר דבר חוץ מתחושת לחות...

ובכל זאת, נעים לי ככה.

החיים כה יפים דרך החלון בו אני מביטה.

תחושה של חיוך, של שמחה, של חום, ואולי אפילו של אהבה

ובהיסח דעת קצרצר, מסתכלת הצידה, ורואה שהתווצרו להם סדקים.

והקור, והשברון לב...הם אלו שחודרים עמוק אל תוך ליבי

תמיד יהיו סדקים באושר שלי?