מסתכלת מלמטה

והיה מדהים מדהים מדהים

כיף להגיע למועדון שנקרא "ונילה" ולמצוא גברים פחות וניליים 😄

אין ספק שהחיים מחייכים אליי כרגע...וגם על גלעד שליט יש לציין בשמחה רבה!!!

שיהיה חג נהדר לכולם :)

החלטתי לקחת לעצמי את השבוע הזה כשבוע שקט בחו"ל. בלי כלוב, בלי מסנג'ר, בלי כלום.

אז שיהיה לכולם חג שמח ומחזק

אני בטוח אחזור מחוזקת :)

לפני יומיים גיליתי מה זה גבר שלא מצליח לעמוד לו הזין לידי


מתי אני אכיר מישהו שהסקס איתו יהיה פשוט נהדר בלי תנאים??
הנה אני מוציאה מודעה:

מחפשת גבר בן 23-28
מאיזור המרכז
שיש ביכולתו לספק סקס + סשן
להכאיב ולפנק
ושיעמוד לו ושבסוף אני ארגיש אותו גומר עליי
אבל שהסוף יהיה אחרי זמן מסוים ולא חצי דקה

לכל המעוניין, אני שלב אחד לפני התחננות.
תודה!

המשפט הזה יכול לעבוד גם בסדר הזה, נכון?

in desperate need of emotionless, no-strings-attached, meaningless sex

fuck it

אז כן, מה אמרנו? שנה טובה

זה תמיד דבר נעים 😄


לילה טוב עולם ושהשנה תמשיך כך!

כאשר משהו לא הולך כמו שתוכנן בבישול ע"פ מתכון, נהוג לנסות לשחק עם הכמויות.
ומה שהתבשל לי מהחיים ממש לא יצא טעים


אז ממה להפחית וממה להוסיף?

את המפגש הוא תכנן הרבה זמן מראש, כבר מלפני שבועיים הוא קבע איתי את התאריך "את ביום שלישי הבא אצלי בכניסה לבית בשעה 23:00 בלי איחורים, אנחנו לא נדבר עד אז, חוץ מאשר הודעה שתיתן לך פרטים מדויקים של מה ללבוש ואיך להתנהג"
הוא מרעיד לי את הגוף עם הקרירות הזאת, כל המטרה שלי בזוגיות זה להוציא ממנו חום, רק הרעיון כל כך מספק ומענג שאני מסוגלת לאונן עליו שעות, על האפטר קר שבא אחרי הסערה.
"שמלה שחורה, צמודה וקצרה, בלי תחתונים וכשאני אפתח את הדלת ב11 בדיוק, אני אראה את הכוס שלך מבצבץ כשאת מכופפת"
השעה 10, ואני כבר בדרכים, אין סיכוי שאני אאחר. הוא בטוח תכנן לי סשן ששווה לעמוד בזמנים לכבודו.
10 וחצי, אני באוטו מתחת לבית שלו, מעשנת סיגריה אחרי סיגריה בנסיון להפיג את המתח, ושום דבר לא עוזר. התגעגעתי אליו כל כך.
רבע ל-11, אני כבר בדלת שלו, מתי להתכופף? יש לו שכנים, הוא יודע שאני אוהבת את הסיכון, שאני אוהבת את זה שגבר רואה אותי והיה רוצה לזיין אותי, התחושה הזאת רק מרטיבה אותי, והוא פשוט מכיר אותי טוב מדי.
הדלת נפתחת לאט, ואני מכופפת, אצבע נכנסת עמוק לתוכי, יוצאת, הוא מורח את כל מה שיצא ממני על השמלה (החדשה) ונכנס לבית כאשר הדלת פתוחה.
"להיכנס?"
"תישארי ככה עוד כמה דקות"
כל מה שעובר לי בראש זה סשנים קודמים שרק מרטיבים אותי יותר, שיכניס אותי פנימה, שיכאיב, שיצבוט, שיחדיר שיעשה משהו. אני רטובה כל כך שאני חושבת שהכתמתי את השמלה.
"תרימי את השמלה" הוא עומד מעליי
"אפשר להיכנס קודם?"
"יקירתי, היום אנחנו נלמד אותך את מהות תקופת הסליחות, ויש לי הרבה על מה לסלוח לך. תרימי את השמלה"
אני מרימה את השמלה, קצת, היא גם ככה קצרה, והוא בתגובה נותן לי הצלפה חזקה בתחת ומוריד אותה ממני כך שאני באותה תנוחה, במסדרון, ערומה לחלוטין. אני אוהבת את המשחקים האלו, אני לא אכחיש.
"בואי כנסי יקירתי, יש לך היום דרך ארוכה עד לסליחה המאוחלת" אני נעמדת ונכנסת לתוך הבית, כבר בכניסה הוא שם עליי כיסוי עיניים. "זאת הפעם האחרונה שתרגישי את הידיים שלי לשעות הקרובות לפחות"
אני לא בדיוק מבינה מה הולך סביבי והלחץ נראה לעין, הוא מוביל אותי למה שמרגיש כמו הסלון ומושיב אותי על השטיח (אני מזהה אותו מסשנים קודמים) במרכז הסלון. יש שקט מוחלט, חוסר ידיעה, אבל אני כמעט בטוחה שאני שומעת צעדים מתקרבים.
"שפחתי, את הרבה פעמים לא יודעת לסתום את הפה, וחושבת שלמילים שלך תמיד יש במה לגיטימית. היום נבחן מחדש את המושג לסתום את הפה"
מהר מאוד ניתן להבין שאני לא לבד עם אדוני בחדר, יש סביבי לפחות 3 זוגות רגליים. מישהו תופס לי את הידיים, גבר בעל אחיזה חזקה, ואוזק אותן מאחורי גבי.
"אני חושבת שזה זמן טוב להזכיר מילת בי.."
אני מרגישה זין ממלא את פי לא גדול, אבל עבה, ואינני יכולה להוציא כרגע הגה. הוא מפמפם בקצב אחיד במשך כמה דקות ויוצא ממני.
"אני צריכה לדעת לפחות איך הם נראים, אתה לא יכול פשוט לעשות לי את זה!"
"לא הספיק לך אחד?"
אני מרגישה זין אחר נכנס לתוך הפה שלי, הפעם זין ארוך שמתחכך בגרון שלי בכל פעם, ואני בכל פעם משתדלת לא להקיא. במקביל מישהו משחק לי בפטמות. אני לא אוהבת את המשחק הזה, אני מפחדת, אולי אני צריכה לקום וללכת? הפחד הזה משתק את כולי. אני רוצה להיות חזקה בשבילו, אני רוצה את החום ואת הגאווה שעליהם חיכיתי ולקראתם עבדתי כל כך קשה.
האזיקים נפתחים, והזין יוצא לי מהפה, אולי זה נגמר? אולי סיימתי עם המבחנים, הוא נותן לי לעשות מה שבא לי בדרך כלל, אני לא מכירה את הצד הזה שלו.
"את צריכה להבין, שפחה, שכדי להיות השפחה שלי, עלייך להשלים עם העובדה שבחלק ניכר מהזמן את חור שנועד לשימושי וכל מי שארשה לו. חבר'ה, אל תתביישו, היא שלכם, כל אחד גומר פעם אחת וניתן להשתמש בכל החורים."

אשמח לקבל תגובות

איך זה שזה תמיד הפוך, הקוביות פשוט לעולם לא יצאו אותו הדבר, הוא ירצה הרבה, את תרצי מעט, הוא ירצה מעט, את תרצי הרבה. אני מתחילה לתהות האם זה לאו דווקא מצב קיים אלא מצב שנוצר מתוך פסיכולוגיה הפוכה שכזו, שזה אולי "אתגר" לגרור אותו לתוך הרגש, או שמא זה משעמם כאשר הכל כל כך קל ונוח ונגיש.

בכל מקרה, זאת תמיד התחושה פה, שזה שפונה אליי "כלבה" בצ'אט ואחרי 5 דקות כאשר נראה לעין שהשיח הכה מופלא שלנו הגיע לתומו מבחינתי (כן, פשוט התנהגת כמו אידיוט) אז פתאום זה "אל תלכי, חכי רגע, צחקתי, אני מחפש משהו רציני וכדו'". ומאידך כמובן (כי מסקנות מעשיות לא יתקבלו בהרהור הנוכחי כנראה) אני מוסגלת להכיר מישהו, שהוא ההפך הגמור מהטעם שלי, ואני אפציר בפניו שהוא לא הטעם שלי, ובכל מקרה משהו ימשוך אותי פנימה.

חברותיי הוניליות טוענות שאני פשוט מאוד נהנית מלשחק את המשחק, אני טוענת שאין לי לזה הסבר, ושאני יודעת שאני לא לבד בתחושה, כי כולנו (הנשים) קצת צפויות. 😄

מספיק הרהורים, פיג'מה ולישון!

פני בובה
כתיבתי מהולה בהרבה ערק ומעט אשכוליות אז עמכם הסליחה.