איך זה שזה תמיד הפוך, הקוביות פשוט לעולם לא יצאו אותו הדבר, הוא ירצה הרבה, את תרצי מעט, הוא ירצה מעט, את תרצי הרבה. אני מתחילה לתהות האם זה לאו דווקא מצב קיים אלא מצב שנוצר מתוך פסיכולוגיה הפוכה שכזו, שזה אולי "אתגר" לגרור אותו לתוך הרגש, או שמא זה משעמם כאשר הכל כל כך קל ונוח ונגיש.
בכל מקרה, זאת תמיד התחושה פה, שזה שפונה אליי "כלבה" בצ'אט ואחרי 5 דקות כאשר נראה לעין שהשיח הכה מופלא שלנו הגיע לתומו מבחינתי (כן, פשוט התנהגת כמו אידיוט) אז פתאום זה "אל תלכי, חכי רגע, צחקתי, אני מחפש משהו רציני וכדו'". ומאידך כמובן (כי מסקנות מעשיות לא יתקבלו בהרהור הנוכחי כנראה) אני מוסגלת להכיר מישהו, שהוא ההפך הגמור מהטעם שלי, ואני אפציר בפניו שהוא לא הטעם שלי, ובכל מקרה משהו ימשוך אותי פנימה.
חברותיי הוניליות טוענות שאני פשוט מאוד נהנית מלשחק את המשחק, אני טוענת שאין לי לזה הסבר, ושאני יודעת שאני לא לבד בתחושה, כי כולנו (הנשים) קצת צפויות. 😄
מספיק הרהורים, פיג'מה ולישון!
פני בובה
כתיבתי מהולה בהרבה ערק ומעט אשכוליות אז עמכם הסליחה.
לפני 13 שנים. 19 בספטמבר 2011 בשעה 23:26
