אמיתית או מיתולוגית

הוא פשוט עושה לי טוב.

המבט שלו אומר מונולוג פנימי שלם.

הוא חודר לנשמתי באותה עוצמה שהוא חודר לתוכי.

המבט שלו מבהיר לי כמה שאני יפה בעיניו.

המגע שלו מבעיר אותי.

הידיים שלו מצליחות לבלבל כל מחשבה.

הלשון שלו מפצה על מילים שלא מדוברות.

הנשיקות שלו ממיסות אותי.

השיחה בינינו קולחת. מעניינת. מצחיקה. לעיתים מרגשת.

השתיקה שלנו רועמת. נוח לי גם לשתוק איתו.

אני יודעת שזה נקרא כאילו שאני מאוהבת.

אני לא. לגמרי עם רגליים על הקרקע.

מה אני כן?

אני מסופקת.

אני נחשקת.

ההוא שעושה לי טוב, פאקינג טוב.

וטוב לי.

יושבים במרפסת הקטנה 

יש שאריות של חנוכה על המעקה והוא מדליק כמעט באופן לא מודע את הנרות.

מחמם את הנר ומצמיד לעץ. לוקח עוד אחד וחוזר על הפעולה. נר מדליק נר.

״יש בי קצת פירומניות״ הוא אומר, ואני מרגישה את החום נבנה בתוכי.

״אוהבת לשחק עם שעווה״ אני פולטת בשקט. והוא מחזיר שלא מבין את הקטע.

למה ככה? ״תדמיין שאתה בחדר חשוך, שוכב על הבטן עם עינים מכוסות. טיפת שעווה נוחתת עליך ואז נשיקה, עוד טיפה ושריטת ציפורניים.. ״

״נשמע מעניין״ ונועץ מבט.

לא עברה דקה ואנחנו כבר לא לבד במרפסת הקטנה.

תם הסיור המודרך.

נבנתה ציפייה עדינה.

הוא אמור להיות מחוץ לתחום. אני אמורה להיות מחוץ לתחום. אמור זה שם של דג.

אני אוהבת דגים.

זה לא סימן לעשות צעד, זה פשוט סימן שחשבתי עלייך.

אחת לתקופה אני מציצה לתוך הכלוב

קוראת קצת מכרים ותיקים, מכירה 2-3 ניקים חדשים.

זה מעורר.

מפנימה בהבנה שלמה שימיי הבדס״מ שלי מאחוריי.

פחות שליטה, יותר אופי.

דומיננטית מלידה מסתבר, אבל השתנה לי החשק.

בא לי להתרגש, להרגיש נחשקת.

לא רק החשק השתנה.. גם אני. חיצונית ופנימית.

לטובה.

אני בתקופה הכי יפה שלי.

שלמה עם עצמי באופן מפתיע.

לומדת לחיות עם השדים הפנימיים, עם החוסר.

בא לי להרגיש נחשקת.

בא לי לשם שינוי להיות הטרף ולא הציידת.

לא בקטע בדס״מי.

רק קטע.

תנסה את המזל שלך איתי.

לא כי אתה נשלט במסווה, גם לא כי אין לך נשלטת זמינה. 

שנינו יודעים שיש לך.

ובטח לא כי הייתי נשלטת בעברי ונכוותי מ״שולטים חרא״ (היי.. מילים שלך).

תנסה את המזל שלך איתי.

זו לא כניעה וגם לא וויתור.

זו קבלה של מה שחסר, וכרגע חסר לי.

בלי בולשיט, בלי מסכות 

תבוא נטורל.

שולט עם קוקיות 😉

לא משנה מה ייקרה כשניפגש

דבר אחד אני יכולה להבטיח

השליטה תזויין היטב..

בשנים האחרונות אני מטפחת תספורות כאלו ואחרות שם למטה.

בהתחלה כשהיו מסתקרנים ושואלים אותי: ״תגידי.. את ג׳ינג׳ית גם למטה?״, הייתי עונה את האמת, שאני לא יודעת. תיחזקתי מפשעה נטולת שיער.

עם הזמן החלפתי (כשגיליתי שכן..) 😜

 

ולמה אני בעצם משתפת אותכם בהיסטוריית התספורות שלי?

כי תיזכרתי את עצמי ממש עכשיו ששום דבר לא משתווה לרגע הזה שבו אני מטילה את מימיי מבעד לשפתיים חלקות.

 

Priceless

 

Fucking priceless

 

כשאכנס לחדר הקריר, עיניי בוודאי יתרגלו לתאורה החשוכה ואפי יקבל בברכה את הריח הגברי שהבושם שלו יפיץ.

הלב שלי יפעם כל כך מהר וחזק וזה ירגיש כאילו יש פסקול ביולוגי למפגש הזה.

הוא ייגש אליי וירגיע אותי בנשיקה.

הגוף שלי יגיב אליו, לכולו.

לא, אין פה אהבה, היא תשאר בבית.

בחדר הזה תהיה תשוקה פראית, מילוי חוסרים ובעיקר הבנה הדדית.

הוא יטעם אותי.

ואני אותו.

נחקור אחד את השנייה.

נגלה את הגבולות וגם איפה אפשר למתוח אותם.

כשזה ייגמר אני אשאר עם טעם חדש.

בא לי טעם חדש?!

ציפורניים אדומות. 

גם שפתיי מאדימות.

שובל ריח משכר.

זו אני.

תתמודד.

כתבתי סיפור שעד היום אני חושבת שהוא ממש טוב.

אז למה שלא אנגיש אותו?

קריאה מהנה 

⬇️⬇️⬇️⬇️⬇️

לינקים לפוסטים

האורחת I

האורחת II

כשאתה מסתכל עליי משחקת עם הילדים, אני חוגגת את הנשיות שלי.

כשאני מתבשמת אחרי מקלחת, אני חוגגת את הנשיות שלי.

היא נחגגת גם כשאני מגישה ארוחת ערב וגם כששואלת אותך אם נוסעים לאמא שלך השבת.

אני חוגגת אותה כשאתה בעבודה ואני מגורה כולי. חוגגת אותה לעומק עם הצעצועים שבמגירה.

אבל הכי מרגישה חגיגית ונשית כשהלשון שלך עושה בי שמות.

יום האישה my ass.

אני נשית. נקודה.

*סיפור*

הם לא מכירים הרבה זמן, בלשון המעטה.

שולטת ושולט שאיכשהו נוצר חיבור ביניהם, מוצאים את עצמם מותשים מלהוכיח שהכוח בידיים שלהם.

אבל האגו.. האגו חזק יותר מהתשוקה להכנע.

אז הוא מנסה להביך אותה וקורא לה טובה, על משקל ילדה/כלבה טובה.

והיא לא נשארת חייבת ונוגסת בו בכל מקום אפשרי, אוחזת בראשו ומצמידה בין ירכיה הלוהטות.

וכשהם במיטה הוא מזכיר לה שתשאיר את רגליה מפושקות והיא זולגת למענו.

היא מנסה בכל כוחה להכאיב לו ללא הצלחה, הוא מגחך לניסיונות שלה ומבקש ממנה לגמור.

היא נכנעת.

היא כואבת בשבילו והוא גומר למענה.

הוא לא מבין שהיא נותנת סוף סוף לתשוקה שלה לנצח.

באמת לא קולט את גודל המתנה שניתנת לו בלי להתאמץ.

היא תוהה אם הוא יכול להכיל אותה, אבל התשובה ידועה לה.

מבחינתו היא עוד אחת.

זו הייתה הפעם האחרונה שהיא נותנת לתשוקה החבויה שלה לנצח.

האגו שלה נשבר.