סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

אמיתית או מיתולוגית

אין ספק ש..
זוהי שקיעתה של הזריחה
לפני 13 שנים. 9 במאי 2011 בשעה 8:22

נכתב ופורסם לפני שנה.נמחק ביחד עם הבלוג. תודה לך שמצאת לי אותו.

הוא היה לוחם קרבי בגולני, אני הייתי ילדונת בת 18 שעבדה בקיוסק מחוץ לבסיס אימונים.
היה מגיע כל יום ב16:00 כשאני הייתי מתחילה משמרת.
הכנתי לו קפה שחור, הוא הגניב לי סיגריה.
הייתי מביאה במיוחד סחוג כדי למרוח לו בלחמנייה, ומצ'ופרת בנשיקה חריפה.
התאהבנו.
לפני הגיוס שלי תכננו לרדת לאילת,
לחגוג את החופשת שחרור שלו ואת הגיוס שלי.
שבוע לפני, הוא הוקפץ ללבנון, קו אחרון הוא הבטיח. עשינו מסיבת פרידה לחבר'ה בבסיס אימונים.
הוא הפתיע ולקח את הסיכת לוחם שלו, עיקם את הקצוות ועשה ממנה טבעת.
ליד כולם כרע על הברכיים והציע לי חברות באופן רשמי. התנשקנו. החבר'ה שלו מחאו כפיים.
שלושה ימים אחרי זה ראיתי תמונה שלו בעיתון.
אני עדיין זוכרת את הדמעות, מרגישה את העצב.
הטבעת הלכה לאיבוד,הזיכרון עדיין חי.
ת.נ.צ.ב.ה


בטי בום​(שולטת) - זה תמיד מקסים בעייני איך אנשים שמתים נשארים כפיסות זיכרון אצל אחרים בלב }{
לפני 13 שנים
אתנה - תודה יקירה }{
לפני 13 שנים
יהלום נא -
ת.נ.צ.ב.ה.

}{
לפני 13 שנים
אתנה - }{
לפני 13 שנים
Sandman​(סדיסט){בדימוס} - לא הייתי לוחם
לא הייתי נוקם
אבל הייתי שוחר
והייתי חייל
היום אני איש מילואים גאה
וכול יום זיכרון
זה סוג של אבדון
כול חייל שנהרג הוא לי כאח
גם אם הוא אוייב
הוא עדיין אחי
שכן אנחנו מחוייבים לאותה מטרה
אני מרכין את ראשי
בצער ויגון
כך חולף לו עוד יום זיכרון
לפני 13 שנים
אתנה - }{
לפני 13 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י