אמיתית או מיתולוגית

ושוב עוד ניסיון להעלות פה טקסט שכתבתי בניק הכתיבה שלי. אין זה מרמז שהחלטתי להתנסות או שהתחלפתי. תהנו : )

15:26:
מים קרים שוטפים את גופה, כמו מנסים להרגיע את אדמומיות גופה. מבטה סרק את הסביבה, לא מפספס כלום.
סימני הטחב בפינה השמאלית של התקרה, קילופי הסיד שמאיימים לצנוח עליה, מעולם לא דמיינה לעצמה שתהנה ממקלחת במקום כזה.

24 שעות קודם :
הודעה מחכה לה כשנכנסה לאתר.

מאת: ניק דומיננטי לא ממש מוכר התקבל בשעה:06:52
רצית חוויה, אל תתחילי להתבכיין עכשיו.
יש לך 5 שעות מהרגע שתאשרי לי שקיבלת את ההודעה, לארגן תיק ולהודיע למי שזה מעניין אותו שהוקפצת לחברה במשבר, ותחזרי יום למחרת.
תחכי ליד התחנה המרכזית, לבושה בשמלה שחורה עם חגורה אדומה.

מאת: ניק נשי נשלח בשעה:08:29
מאשרת אבל מפחדת.

מאת: ניק דומיננטי לא ממש מוכר התקבל בשעה:13:30
תחכי עוד חצי שעה ליד התחנה המרכזית, לבושה בשמלה שחורה עם חגורה אדומה.


מאת: ניק נשי נשלח בשעה:13:33
אוקיי.

14:00
פותחת את דלת המכונית כשבידה הנייד כבר מוכן ללחוץ על שיחת חירום (כן, היא יודעת שזה פתטי, אבל אי אפשר להיות נטולת פחד, במיוחד כשהוא לא מוכר לה), והתיישבה.
בושם גברי נעים הציף את אפה, וידה שיחררה את הנייד לתוך התיק כמעט באופן לא נשלט.
פנים לכיוון הנסיעה, לא מעזה לראות עם מי נפגשה.
אחרי מספר דקות כשהיא בקושי נושמת הוא פנה אליה "תסתובבי אליי". (אפילו הקול שלו נעים)
מפנה אליו את פניה אך עינייה עצומות בחוזקה. הוא מגחך ומסיט לה את הפנים בחזרה.

עצירה, והיא אוטומטית עוצמת עיניים. נחושה בדעתה לא לראות אותו (למה הוא לא שם לה כיסוי עיניים ?!?)
הדלת שלה נפתחת והוא אומר לה טיפה מרוגז "אני אמתין לך עוד הרבה?".
היא בולעת את הרוק במבוכה ושולחת יד החוצה "אני מבקשת עזרה לצאת". הפעם היא שמעה את החיוך בקולו כשאמר "מבקשת, יפה לך".

מדרגות. דלת. עירום. ידיים קשורות. מבוכה. בושה. גאווה.

היא נושמת עמוק, ממתינה.

העיניים עדיין עצומות כמעט בהתרסה, אין לה מושג איפה היא, עם מי היא, כמה מסתכלים עליה עכשיו.

עמוק.

שקט.

יד עברה עליה. צמרמורת.

גיחוך. שלו. היא מתחילה להרגע, לאט לאט מתרגלת לעירום, להעדרו של הקול.
מוצאת את עצמה מצפה שהיד תגע בה שוב. (למה הוא לא נוגע בה? היא לא מושכת אותו?)
עוברות דקות ארוכות עד שהיא מרגישה מגע, אבל לא כמו שהיא ציפתה.
הפנים הוסטו לצד ימין במהירות מפתיעה ע"י סטירה (בצד המעליב?? הוא לא מתבייש?) ובשבריר שניה לצד שמאל.

היא התחילה להרגיש את הגוש בגרון גדל, והדמעות החלו להציץ מבעד לעפעפיים הסגורים. (זו לא החוויה שהייתה לה בראש)

ואז הגיעה הנשיקה. רכה ומפצה. הוא אסף אותה לזרועותיו, משמש לה כמשען. היא התייפחה.
תוך כדי החיבוק, כמו רקדן מנוסה, הוא הוריד אותה לשטיח. יושבת על ברכיה.
"כמה אלגנטית את נראית כרגע" הוא לחש.

היא לא מצאה את המילים להגיב, ושוב סטירה מצד לצד.
הידיים שוחררו. הדחף הראשוני היה לנער אותן, אבל היא לא זזה.

העיניים עצומות חזק.

"על שש" זרק לאוויר. כל גופה חשוף אליו. לא רק הבשר היא הרגישה, גם הנשמה התפשטה בתנוחה הזו.
לא היה חלק שלא הרגיש את ידיו. לכל מקום הוא הגיע. היא לא הוציאה הגה. הדמעות דיברו במקומה.

"תנוחי" הוא אמר כשסיים, והיא התמוטטה על השטיח.

הרים אותה למקלחת ויצא. היא פקחה עיניים.


15:51
היא יצאה מהמקלחת. הוא חיכה לה על הספה.

עיניים פקוחות.

נשימתה נעתקה.

"אתה ?!?"

והתעלפה.