בואו נתחיל מהתיאור שלי בזה הרגע :
יושבת ליד השולחן מחשב, סיגריה ביד וחיוך על הפנים
נראה לי שחיכיתי לקרוא אותכם, ואז לכתוב אותי.
המפגש אתמול הזכיר לי את גל המחאות שמתפשט במדינה שלנו.
ברגע שפרסתי את השמיכי הסגולה והריחנית שלי על הדשא, הסתמן לו נושא חברתי.
מאותו הרגע ממש הכל נהיה חברתי, שיחקנו שש-בש חברתי, שתינו אלכוהול חברתי, אכלנו פיתה חברתית ( אני ממש צוחקת בזמן ההקלדה).
הצלחתי להתיש עד כדי ניצחון טכני שחקן חברתי.
הקטע הוא שזה ממש לא משנה כמה בלאגן היה עד לרגע שהתמקמנו, כי כשהתמקמנו זה הרגיש שאפשר להשאר כמעט עד הזריחה (מה שבאמת קרה).
הכרתי המון אנשים חדשים והכרתי למי שאני מכירה את מי שהכרתי (חחחח), היה המון המון איכסו'ש חברתי,
ועוגה עם סוכר (צריך לשמוע כדי להבין), נעלו את השירותים, זה באמת היה איכסו'ש אמיתי, נהניתי.
****
ואתם, צריך להכיר כדי להבין שהכתיבה שלכם באמת משקפת את המציאות שאתם נמצאים בהם.
נראה לי שאתמול הכנסתם אותי לשבריר שנייה לבועה שלכם, והיה לי נעים בה.
****
נשנושים טעימים, אנחות מחרמנות, צווחות משעשעות, חיוכים לכל כיוון,
והשאלה "את שיכורה?" שנשאלה כל כך הרבה פעמים. (צריך הרבה יותר כדי לשכר אותי)
פאק, היה טוב!
תודה לזוג המקסים שטרח לקחת ולהחזיר אותי.
איימי ופוסידון, הצליח לכם.
לפני 13 שנים. 13 באוגוסט 2011 בשעה 14:14
