לפני כמה שבועות הוא כתב לי את טיזרית
היום הרגיש לי נעים להשתעשע קצת עם הטקסט ולכתוב אותו בגוף ראשון, מה דעתכם על התוצאה?
זה נראה כאילו שכחתי את הכפתור הזה שם פתוח בכוונה.
הוא לא יכול לראות כלום מפאת המרחק אבל מהזווית שהוא עומד בה, החולצה שלי מתקמרת מעט והוא יכול לזהות כבר מכאן שמדובר בחריץ מופלא לעולם פרטי. אני מתיישבת עם שתי חברות בסמוך לחלון הגדול לפטפוטים של בוקר, רגע לפני שנחשול העבודה ישטוף את כולנו.
הוא עם כוס הקפה שלו, כנראה מנסה לגגל את הפנים שלי בזכרון שלו ולא מצליח לחבר אותן עם פנים שראה כאן קודם. אני לעומת זאת, מעבירה אצבעות ולק כהה על קצוות השיער תוך כדי דיבור, ממגנטת את המבט שלו ומובילה אותו יחד עם כף ידי לאורך הגוף, בנגיעות כמו לא מודעות, עד לחליצה חלקית של נעל העקב.
שם המבט שלו נעצר, בכף הרגל שלי שמשחקת בקצות האצבעות בנעל העקב המשוחררת, מניחה לה כמעט ליפול, מיטיבה את האחיזה וכמעט מפילה שוב, מלמדת אותו בלי מבט כיצד כף רגלי הבהירה וקצות אצבעותיי יודעות היטב לאחוז, לשחרר ולמתוח את הגבול עד הקצה.
אנחנו מסיימות את הקפה רגע אחרי שהוא מניח את הכוס הריקה שלו בכיור. כשהוא נפנה ללכת אני כבר צצה מאחוריו, ובלי להמתין שיפנה לי את הדרך, אני רוכנת ומצמצמת את המרווח בינינו כמעט לאפס, מניחה את הכוס שלי לצד שלו, ומעיפה בו מבט קצרצר לפני שאני מתרחקת חזרה, ומפנה אליו את הגב. מחזירה לו בחזרה את המרווח ביני ובינו, רק שעכשיו הוא מלא בריח טוב כל כך של אשה יפה וזכרון טרי של עומק חריץ מופלא, החושף קצה קצהו של עולם אינטימי ומעורר.
אנחנו מתרחקות והשיחה שלנו מתפוגגת עם המרחק.רגע לפני שדמותנו נעלמת בקצה המסדרון, אני מכפתרת את הכפתור האחרון בחולצה שלי, ופורמת לו עוד שלושה כפתורים ביכולת האיפוק.
4 דקות מאוחר יותר, הוא מגלה שאני עובדת חדשה בחברה מזה 4 ימים.
בלילה הוא ייזכר איפה הוא ראה אותי.
לפני 13 שנים. 20 בספטמבר 2011 בשעה 16:23
