נכתב ופורסם לפני שנתיים.
הוא היה לוחם קרבי בגולני, אני הייתי ילדונת בת 18 שעבדה בקיוסק מחוץ לבסיס אימונים.
היה מגיע כל יום ב16:00 כשאני הייתי מתחילה משמרת.
הכנתי לו קפה שחור, הוא הגניב לי סיגריה.
הייתי מביאה במיוחד סחוג כדי למרוח לו בלחמנייה, ומצ'ופרת בנשיקה חריפה.
התאהבנו.
לפני הגיוס שלי תכננו לרדת לאילת,
לחגוג את החופשת שחרור שלו ואת הגיוס שלי.
שבוע לפני, הוא הוקפץ ללבנון, קו אחרון הוא הבטיח. עשינו מסיבת פרידה לחבר'ה בבסיס אימונים.
הוא הפתיע ולקח את הסיכת לוחם שלו, עיקם את הקצוות ועשה ממנה טבעת.
ליד כולם כרע על הברכיים והציע לי חברות באופן רשמי. התנשקנו. החבר'ה שלו מחאו כפיים.
שלושה ימים אחרי זה ראיתי תמונה שלו בעיתון.
אני עדיין זוכרת את הדמעות, מרגישה את העצב.
הטבעת הלכה לאיבוד,הזיכרון עדיין חי.
ת.נ.צ.ב.ה
לפני 12 שנים. 25 באפריל 2012 בשעה 9:35