אמיתית או מיתולוגית

לפעמים אני מרגישה שאני מנומסת מדי.

אפשר לומר שהאסימון נפל בשיחה האחרונה איתו.
הוא כתב פוסט שדי משקף את מה שהתרחש אבל לא ממש.
המיקום לא היה מדוייק, והמילים לא ממש נאמרו (חלקן כן, אבל לא באותה קונוטציה).
וזה מדהים בעיניי שהוא מכיר אותי כל כך טוב ויודע שזה מה שהתרוצץ לי בראש באותו רגע.
אבל קשה לי לומר "עבד" וגם "אפס" שלא לדבר על "כלב".
לא מנומס לי!
אני אתן לו להרגיש כזה אבל חס וחלילה לומר את המילים המפורשות.
מרגיש לי כאילו הראש מלא במחשבות מטונפות, מילים שיגרמו לשטן להסמיק, אבל אם אומר אותן...
סבתא תבוא ותשטוף לי את הפה עם סבון.



סוג של מחסום שקשה לי לעבור.
אני מנומסת..




ועכשיו תסלחו לי, אני הולכת להטיל את מימיי : )