הרגע הזה שהוא עומד עם הגב אליי ואני בודקת את הרכוש החדש.
לשה, נוגסת וצובטת, משאירה שובל אדמדם של ציפורניים.
ישבנו מתחמם קלות למגע ידי ואני מרגישה כמה שזה מרגש אותו.
מסובבת אותו ונותנת לו לטעום את עצמו, והאצבע שלי נשאבת לתוך פיו.
או שאולי הרגע הזה שבו הוא מרגיש את ידי מלטפת לו את הקרחת, מורידה אותו בין רגליי.
והוא, לוקח את הזמן ומנשק את ירכיי לפני שמניח את לשונו על אותה נקודה שמייחלת למגע שלו.
יש גם את הרגע שבו הוא מרים מעט את הראש בלי להפסיק לענג רק כדי להסתכל לי בעיניים ולראות את הסיפוק שהוא גורם לי.
וכמעט שכחתי, הרגע בו אני מניחה את כף רגלי בידיו והוא מלטף אותה ואז מתחיל למרוח לי לק.
אבל הכי הכי, הרגע הזה שבו הוא עומד על הברכיים, ראשו מונח בחיקי והוא עטוף כולו בחיבוק.
בכל מקרה, בכל רגע, אני מתרגשת מהנכונות שלו להתמסר.
להתמסר לי.
לא מובן מאליו.
