שאריות של החיים

השבוע אנתרופיק (Claude) פתחה למנויים, למשך מספר ימים, גישה למודל החדש והחזק ביותר שלהם.
מדובר על מיתוס שכתבתי עליו כאן כבר בעבר - הוא הושק תחת השם פאבל 5 וללא יכולות האבטחה והביולוגיה.
(במקור זה היה אמור להיות שבועיים, עד ה-22 לחודש)

ואני, כמובן, קפצתי על ההזדמנות.

לקחתי את אחת האפליקציות שלי, אפליקציה שעבדתי עליה חצי שנה, כזאת שבדקתי שוב ושוב, שהייתי בטוח שהיא נקייה מבאגים.
והפעלתי עליה את הכלי במצב שנקרא ultracode, עם 256 סוכנים שעובדים במקביל.

תנו לי להסביר מה זה אומר.
256 "סוכנים" הם 256 עותקים של בינה מלאכותית, שכל אחד מהם סורק את הקוד שלי בו זמנית, מזווית אחרת.
זה כמו לשכור 256 מהנדסי תוכנה מומחים ולהושיב אותם לבדוק את הקוד שלך בו זמנית, במשך כל הלילה.

והתוצאה? נגמרו לי 80% מהטוקנים (תוך רבע שעה) בתוכנית הכי יקרה אבל המודל מצא 49 באגים.

49 באגים באפליקציה שהייתי בטוח שהיא מושלמת!

ולא רק שהוא מצא אותם.
הוא הסביר לי איך לראות כל אחד מהם, איך לשחזר אותו, ואיך לוודא שהוא באמת קיים.
דברים שלא היה לי שום סיכוי למצוא לבד.
גם אם הייתי יושב על הקוד עוד שנה.

זה היה מטורף!
ולא רק אצלי, אנשים ברחבי העולם בנו ויצרו עם הכלי הזה דברים מדהימים תוך ימים.

רק כמה ימים היו לנו כי אז... יצאה ההודעה הזאת והמודול נחסם בעולם כולו:

ממשלת ארה"ב הוציאה צו בקרת יצוא לאנטרופיק בטענת ביטחון לאומי!
הצו מחייב את אנטרופיק להשעות את המודול לכל מי שאינו אזרח ארה"ב, בתוך ארה"ב או מחוצה, כולל לעובדיה - אלה שאינם אזרחי ארה"ב.
כפועל יוצא, המודול הושבת.

ביננו? הממשל אמריקאי רק דוחה את ההתקדמות, לא של החברות, ברור שהמרוץ הזה לא יעצר בגלל ממשלת ארה"ב, הוא רק יבלום במעט את היצירתיות של האזרחים.
כמה בירוקרטים הזויים חושבים שהם יכולים לעצור את הטכנולוגיה, והם כל כך טועים...
מסיבה פשוטה; היום חברה אמריקאית הגיעה לזה, מחר חברה סינית תגיע לזה, ולסינים לא ממש אכפת מצווים של ממשלת ארה"ב.

(זה מרוץ שלא לוקחים בו שבויים ועושים הכל כדי לנצח, גניבות קוד, מתכנתים, ריגול תעשייתי, טריליונים של דולרים והכל מותר!
וזה בדיוק מה שממשלת ארה"ב עושה כרגע, לוקחת את הטכנולוגיה המתקדמת ביותר בשבי, אבל זה זמני, גם הם יודעים, ואם הם לא מבינים את זה אזי מדובר בחבורת אדיוטים לא שימושיים)

הצו הממשלתי הזה הוא לא סוף הסיפור.
הוא רק רגע קטן - כזה שהעולם יזכור איך ממשלה אחת (חסרת עמוד שדרה) ניסתה לעצור התקדמות טכנולוגית אחרי שהושקה.

אפשר לדחות את הבלתי נמנע, אי אפשר לעצור אותו.

אחרי הלימודים, החיים הם החוויה הקשה ביותר.

מי שמאכיל אותך שולט בך.

כסף קונה שלווה, לא אושר.

החיים הרוחניים קשים יותר מהחיים הפיזיים.

מה שהיה אמור להיות יהיה אז תפסיק להילחץ על דברים שמעבר לשליטתך.

להיות בכל מקום מוביל אותך לשום מקום.

גם ההורים שלנו ניסו שלא להיות עניים.

כסף גדול לעולם לא מגיע נקי, וכסף נקי לעולם לא מגיע גדול.

הלוח שנה מזויף,  יש לנו רק יום ולילה.

אם בא לך לבכות פשוט תבכה גם אם אין אף אחד שם בשבילך.

להשכלה אין שום קשר לעושר.

אפילו אם תמכור כליה משלך אתה עדיין צריך קשרים.

המחר לא מובטח.

שום דבר לא שייך לך, אפילו לא החיים שלך.

פשוט תחיה יום אחד יום יתחיל בלעדיך.

אנחנו שוברים את עצמנו בשביל אנשים שלא היו מתכופפים בשבילנו ובכל זאת איכשהו דווקא הידיים הלא צפויות הן שמרימות אותנו כשאנחנו נופלים.

נרקיסיסטים משיגים יותר מאנשים טובים.

לעולם אל תחשוב שזה לעולם לא יכול לקרות לך.

כל מה שלימדו אותנו אי פעם הוא שקר הדברים האמיתיים לא מלמדים אותם וזה העולם שבו אנחנו חיים.

עקביות לא מבטיחה הצלחה זה לא תמיד על לעבוד קשה.

החיים יכולים להשפיל אותך ואז אתה רואה אלף כמו מיליון.

אתה יכול לעבוד קשה אבל עדיין להיכשל בעוד שאחרים פשוט מנצחים בלי אפילו לנסות.

רק בגלל שאתה לא מוותר זה לא מבטיח שבסוף תצליח.

מי שלא רץ לא יגיע ליעד שלו בזמן.

אנשים רעים.

אהבה עצמית חשובה מאוד.

לשבור הרגל נשמע קל עד שמתחילים את התהליך.

לעולם אל תחשוב שזה לעולם לא יכול לקרות לך.

אח לאח: אל תשפוט את אבא שלך עד שתהפוך לאחד כזה.

הפנים שלי לא משתנות, לא משנה כמה אני מתבגר אני נראה בן 12 אבל אני בן 22.

השכלה היא לא המפתח לכלום.

כולם מקנאים.

לפעמים האדם שמנסה לשמח את כולם הוא הבודד ביותר מבפנים.

כשאתה שמח אתה נהנה מהמוזיקה.

כשאתה עצוב אתה מבין את המילים.

כבר היינו קיימים על פני האדמה קודם רק מדורות שונות.

כן, אני יודע שזה כואב אבל אתה חייב לשחרר את זה.

החיים חסרי משמעות בלי אלוהים.

יום אחד אשב, אבכה ואגיד זה היה קשה אבל הצלחתי.

בסופו של דבר רק אלוהים מקיים את ההבטחות שלו.

הכל מתגשם אם יש לך חשיבה חזקה לפי חוק המשיכה האוניברסלי של העושר.

כאחד שאוהב להתווכח המון עם שונאי ישראל (מבפנים ומבחוץ)
אחד מהדברים שיצא לי לחקור לעומק זה את השורשים האמיתיים של האנטישמיות והשנאה ליהודים.
כי ידע זה כח, ורוב האנטישמים (מבפנים ומבחוץ) פשוט... טיפשים, והטפשות היא מחלה שמתפשטת הכי מהר, ויש לה תרופה אחת, ידע.

בשנת 135 לספירה, אחרי שלוש שנות מרד, החליט הקיסר הרומי אדריאנוס למחוק את שמה של ארץ.
הוא לקח את "יודיאה", השם שנשא את הזיכרון של העם היהודי שישב כאן מאות שנים, והחליף אותו ב"סוריה פלשתינה". (ואתם בטח יודעים למה דווקא פלשתינה)
לא טעות מנהלית.
לא נוחות גאוגרפית.
החלטה.

המטרה היתה לנתק את העם מן הקרקע, למחוק את הקשר, להפוך את הזיקה היהודית לארץ לדבר שאי אפשר לקרוא לו בשמו.

עד כאן כולנו מכירים, או לפחות מי ששאל את עצמו שאלות.

זהו, שהסיפור הרומי-יהודי הזה הוא לא סיפור של אירוע אחד, הוא סיפור של שלושה אירועים.

כפועל יוצא רומא הגדולה היא זאת שהרסה את העם היהודי, 3 מרידות... ששלושתן דוכו ובעקבותם הגענו לאן שהגענו.

המרד הגדול, בשנים 66 עד 73, אשר הסתיים בחורבן בית שני.
היה האירוע המכונן.

אחרי חורבן בית שני הוטל על כל יהודי באימפריה הרומית הגדולה מס מיוחד, הפיסקוס יודאיקוס,
שהופנה לטובת מקדש האל הרומי יופיטר, ענישה והשפלה בו זמנית, כבר אז שילמת על היותך יהודי, והכסף הלך לאל זר, לא לאלוהי ישראל.

המרד הבא היה מרד התפוצות, בשנים 115 עד 117, היה התקוממות רחבה של יהודים בלוב, במצרים, בקפריסין ובמסופוטמיה.
הוא דוכא באכזריות, וקהילות יהודיות שלמות נמחקו כמעט כליל.

ואז בא בר כוכבא, זה שעד היום מזכירים בל"ג בעומר... הוא היה האבן הגוללת על עם ישראל, והאסון השני בחשיבותו לעם ישראל אחרי חורבן בית שני.
השנים 132 עד 135, בר כוכבא עושה בית ספר לרומאים, הרומאים נלחמים באזור בית גוברין בבר כוכבא וחייליו וסופגים אבדות קשות, הקיסר אדריאנוס שולח את המצביא יוליוס סוורוס (שמגיע מהצד השני של העולם העתיק, מבריטניה), מצביא ותיק ובעל ניסיון, הוא מגייס לגיונות ממצרים, מסוריה ומאזורים נוספים, והלחימה קשה עד כדי כך שבדיווחים לסנט הוא לא רושם את המילים הקבועות בכל מכתב "אני וצבאי שלומנו טוב" בגלל האבדות הקשות.

התוצאה? לפי קסיוס דיו שהיה היסטוריון רומי נהרגו כ 580 אלף יהודים במרד, אחד האסונות הקטלניים ביותר בתולדות העם, פגיעה דמוגרפית שממנה יהודה לא התאוששה לדורות, (במונחים יחסיים, לא פחות מהשואה) מאות יישובים נחרבו, והשורדים נמכרו לעבדות ולזנות.
השוק היה כל כך מוצף בעבדים ושפחות יהודיות עד שמחיר עבד יהודי צנח עד כדי בדיחה.
אחריו הגיעו הגזרות החדשות, איסור הכניסה לירושלים, ומחיקת השם יהודה.

זהו, אתם חושבים ששם התחילה האנטישמיות?
אתם טועים, לא שם התחילה האנטישמיות, שם היא נחתמה סופית והועברה לכל עמי הארץ דרך האימפריה הרומית.

אז איפה היא התחילה...?
הרבה לפני... המקור הראשוני שלנו הוא במצרים התלמיית, מקום שבו יהודים ויוונים חיו זה לצד זה והיה ביניהם חיכוך.
ואז קם כוהן מצרי בשם מנתון, שכתב ביוונית במאה השלישית לפנה"ס, והוא סיפר גרסה הפוכה של יציאת מצרים.
לפיו היהודים לא היו עבדים משוחררים אלא קבוצת מצורעים וטמאים שגורשו.
הסיפור היהודי, רק הפוך, רק משפיל.

כותבים יווניים אחרים שהושפעו ממנו המשיכו את הקו. 
אפיון, שנגדו טרח יוסף בן מתתיהו (יוספוס פלביוס) לכתוב חיבור שלם בשם "נגד אפיון", גלגל עלילות על פולחן משונה וטען שבמקדש בירושלים היהודים חוטפים מידי שנה ילד יווני, מפטמים אותו, ומקריבים אותו לאלוהים שלהם, ועל שנאת זרים (גויים).
המוטיבים חזרו על עצמם אצל היוונים, היהודי המוזר שחושב שהוא העם הנבחר, היהודי הבדלן, היהודי ששונא את כל מי שאינו הוא.

והשנאה הזאת עברה הלאה לרומאים, ספרות אנטי יהודית היתה חלק מערש התרבות הרומאית.

בעוד שהבוז היווני התמקד הרבה ב"עלילות" ובסיפורי מוצא משפילים,
הבוז הרומי היה יותר פוליטי-חברתי והם ראו בבדלנות היהודית, בסירוב לעבוד את האלים ולהשתתף בפולחן הקיסר, ובמנהגים המבדילים (שבת, מילה, כשרות) איום על הסדר החברתי שלהם.
מכאן הביטוי של טקיטוס על היהודים כעוינים את שאר בני האדם.

המוטיבים האלה לא מתו עם רומא, ובכלל רומא אף פעם לא מתה רק חזרה לגודלה המקורי.

אבל הרעיונות האלה המשיכו לגדול, הם נדדו אל העולם הנוצרי, התלבשו על טענות חדשות (כמו מצות הדם בפסח באזור המאה ה 12), החליפו צורה.
שונא האנושות הפך לרוצח האל, רוצח הנביאים.
הבדלן הפך לזר שמסתתר בתוכנו ומנצל אותנו וגונב מאיתנו.
המצורע של מנתון, היהודי שגורש כי הוא טמא, ממשיך לחזור באלף תחפושות, צריך להשמיד אותו!

מחיקת השם יודיאה, אותו הרגע שבו אדריאנוס החליף את יודיאה בסוריה פלשתינה, אנחנו שומעים שוב היום, גם מפי יהודים לכאורה שיושבים ביננו.
הם מציגים את הזיקה ההיסטורית של העם היהודי כהמצאה, ושמים על נס את העם הערבי (שכשמו כן הוא מערביה - חצי האי ערב).
בכל פעם שמישהו מתעקש שלא היה כאן כלום.

המנגנון לא השתנה.
רק התאריך, 2000 שנים... והמנגנון מסרב להשתנות, כל כך חזקה היתה רומא, שהשנאה שהיא הצליחה להשריש בבני האדם כנגד היהודים, מבעבעת עד היום.

זאת הסיבה שאני חושב שמי שרוצה להבין את האנטישמיות של ההווה חייב להביט אל העבר הרחוק.
לא כי ההיסטוריה חוזרת, אלא כי היא מעולם לא נגמרה, הגרעין הונח לפני אלפיים שלוש מאות שנה, בעלילה של כוהן מצרי, והוא עדיין נובט.

הם החליפו את השם של הארץ.
את העם לא הצליחו למחוק.

יש ספר חינם כרגע באמזון שאתם מוזמנים להוריד שנכתב בדיוק כדי להסביר מה קרה עד האדמה הזאת מאז ומעולם:

כתבתי לכם כאן לא פעם על AGI ועל ASI.
על הבינה שמשתווה לאדם, ועל הבינה שעוקפת אותו בסיבוב.

אבל הפעם אני רוצה לדבר על שלוש אותיות אחרות, שכבר החליפו את ה-AGI ו ASI במסדרונות עמק הסיליקון; RSI.

או שיפור עצמי רקורסיבי (Recursive Self-Improvement).

במילים פשוטות: לא מכונה שפותרת בעיות בשבילנו, אלא מכונה שכותבת, משדרגת ומפתחת את הגרסה הבאה של עצמה.
נתחיל את הפוסט בסוד שגילה מהנדס בכיר באנטרופיק, קרוב למאה אחוז מהקוד של הכלי נכתב על ידי הכלי עצמו. 
נתונים דומים יוצאים מחברות AI אחרות במקביל, למשל אחת שכולם מכירים כאן OPENAI  מפתחת CHATGPT .

ואתם יודעים משהו?
ברגע שהלולאה הזו נסגרת, וקצב השדרוג של המכונה עוקף את היכולת האנושית להבין מה היא עושה ואיך, התהליך הופך אוטונומי לחלוטין.
....מה שיגרום לכך שאנחנו בני האדם, נהפוך פשוט ללא רלוונטיים, לא מודחים, לא מנוצחים, סתם מיותרים...

מדובר בילד הרע החדש, ולא, לא מדובר בתרחיש מדע בדיוני שעושים עליו סרטים בנטפליקס, זה קו מוצר שריר וקיים.

כן, אלה לא הבטחות, אלה נתונים!

מה נשאר לאדם?
לפי אותו דוח, נקודות התורפה של קלוד הן בעיקר ניהול עצמי ארוך טווח, הבנת סדרי עדיפויות ארגוניים, ו"טעם אישי"... כן, מסתבר שאין לו טעם אישי.
כלומר המכונה מצוינת בהכול, חוץ מאשר להחליט בעצמה מה לעשות שזה מצוין לנו, לפחות היא לא תחליט להשמיד את האנושות סטייל שליחות קטלנית.

אבל צחוק לבד ומציאות לבד, זה בדיוק הלב של RSI, ברגע שהמכונה תדע גם את זה, הסיפור נגמר.

והנה שלושת השלבים לשם לפי מודל של החוקרת אג'ייה קוטר במרוץ אל הרקורסיה;

ראשון, שלב הכשירות; המערכת ממשיכה לבצע מחקר ופיתוח גם אחרי שמנתקים ממנה את כל בני האדם, אפילו אם פחות טוב, ואנחנו אוטוטו שם.
שני, שלב השוויון; מערכת שמנוהלת על ידי AI בלבד מגיעה לאותם הישגים כמו מערכת אנושית.
שלישי, שלב העליונות; זו הנקודה שבה הכול משתנה, ברגע שה-AI מגיע לשוויון, הקצב מאיץ אקספוננציאלית, ותוך פחות משנה המכונה עוקפת לחלוטין את הצוותים המשולבים של אדם וטכנולוגיה.

יודעים משהו? לפי תחזיות כאלה ואחרות יקח פחות משנה מהרגע שנגיע לנקודת השוויון ועד שה AI יגיע לעליונות מוחלטת על האנושות.

עכשיו תחזיקו חזק! קרה משהו שאף אחד לא ציפה לו... אנתרופיק לחצה על הבלמים, מה זה לחצה עליהם? שרפה את הדיסקיות.
ממש אתמול (ב 4 ביוני), אנתרופיק פרסמה דוח בשם "".
והמסר היה חד! חברות יקרות אנחנו חייבים מנגנון גלובלי מתואם שיוכל להאט או לעצור זמנית את פיתוח מודלי ה AI.
והם מתכוונים לכך שעצירה כזו "כנראה תהיה דבר טוב" (וזה ממש בלשונם), ולו בכדי שמבני החברה ומחקר, הבטיחות וההתקדמות האנושית יספיקו להדביק אפילו בקצת את הטכנולוגיה.

הם גם הביאו את הראיות שלהם עצמם; יותר משמונים אחוז מהקוד שנכנס לייצור אצלם נכתב על ידי קלוד.
מהנדס ממוצע משלח היום פי שמונה קוד מאשר לפני ארבע שנים.
הם כותבים, במילים שלהם, שהתפקיד האנושי הולך ומצטמצם בכל שלב בתהליך הפיתוח.

עכשיו עצרו רגע וחישבו על מה שקורה כאן.
החברה הכי מתקדמת (או לפחות בין הכי מתקדמות) שמתעדת בדיוק רב כמה מהר היא רצה, קוראת לכולם לעצור. WTF
תקשיבו "אנחנו משלחים פי שמונה יותר קוד, ושמונים אחוז מהקוד שלנו הוא בכלל אוטומטי, ולכן בואו כולנו נעצור."

הייתי אומר שזאת צביעות, אבל זה הרבה יותר מטריד מצביעות.

הם מבקשים מכולם ללחוץ על הבלמים, בעוד שלאנתרופיק אין בכלל בלמים ללחוץ עליהם.

תארו לעצמכם מרוץ ריצה.
באמצע המסלול, אחד הרצים הכי מהירים מסתובב לאחור וצועק לכולם, חבר'ה, בואו ננוח רגע יחד.
אבל בסוף המסלול לא מחכה פרס שמתחלק בין מקום ראשון, שני ושלישי.
בסוף המסלול מחכה הכול.
מי שמגיע ראשון אל בינה שמשפרת את עצמה לא מקבל פרס.
הוא מקבל את היכולת לעצב את כל מה שיבוא אחריו; את הכללים, את הגבולות, את זהות המנצח הבא.

במרוץ כזה, "בואו ננוח" הוא לא הצעה. הוא להגיד לכולם לוותר.

ואנתרופיק יודעת את זה.
בדיוק לכן הם לא מבקשים לעצור לבד.
הם מבקשים מנגנון מתואם גלובלית, עם אימות הדדי, בין ארה"ב לסין.
כלומר הם אומרים, בעצם, אנחנו לא נעצור אלא אם כולם יעצרו יחד, ואי אפשר לאמת שהם עוצרים, ואין שום סיבה שיסכימו, ושם זה נגמר.

האמת היא שהתנאים הגאופוליטיים והתחרות פשוט לא יאפשרו את זה.
סין לא תעצור בגלל בקשה מסן פרנסיסקו.
OpenAI לא תעצור כשאנתרופיק מבקשת.
ואנתרופיק לא תעצור ראשונה, כי אז היא רק מפסידה את המרוץ בלי לעצור אותו.

וזו הנקודה שאי אפשר לברוח ממנה.
עצם הקריאה לעצור היא ההוכחה שאי אפשר לעצור.
אם זה היה אפשרי, לא היו צריכים דוח על מנגנון אכיפה בינלאומי.
היו פשוט עוצרים.
הצורך במנגנון כפייה מעיד שזה מרוץ חימוש קלאסי.
וכל ההיסטוריה של מרוצי חימוש מלמדת אותנו דבר אחד.
הם לא נעצרים מתוך פחד משותף, הם נעצרים אחרי שמשהו כבר קרה...

או שלא נעצרים בכלל.

יש גשר אחד מעל נחל הירקון, גשר שמעוצב מלבבות וכוכבים, גשר אוסישקין.
(או בשמו הרשמי  גשר זהרירה חריפאי - ע"ש השחקנית שקפצה להציל אי שם ב 1959 שתי נשים שטבעו, הגשר מבוסס אהבה)

עברתי עליו כל כך הרבה פעמים בצעירותי... וכל פעם חייכתי לעצמי, כי לראות כל כך הרבה כוכבים ולבבות... כאשר יש לך חשיבת יתר, עושה משהו.

אהבה גורמת לנו לראות כוכבים... (או להרגיש בכוכב אחר, לרגעים של התפרצויות דופמין וחבריו)

או אולי הגשר מצביע על כך שלהשיג אהבה אמיתית, זה בדיוק כמו להגיע לכוכבים.

והייתי יכול להמשיך... אבל אני בחור נחמד ואוותר לכם.

היום עברתי עליו יחד עם מלאך, ונזכרתי בכל הפעמים שעברתי עליו וחשבתי... וכל הפעמים שהוא היה סתם עוד גשר, כי הייתי עסוק מידי והפסקתי להסתכל על הדקויות של העולם.

הבוקר הגשר קיבל משמעות חדשה;

פרץ הנוסטלגיה, הכוכבים והלבבות... השמש המענגת, ומלאך... גרמו לי לעצור באמצע הגשר, למשוך אותה אלי בהפתעה,

ולהדביק לה נשיקה שהיא לא ציפתה לה, ככה משום מקום, כי אין כמו רומנטיקה.

רואים, זאת לא טעות - יש ארץ למתים וארץ לחיים, והאהבה היא הגשר;

אאוריקה

תהיתם בני כמה אתם ביולוגית?

ענו על 16 שאלות ודעו פחות או יותר מה הגיל הביולוגי שלכם:

אז? בני כמה אתם?... לפי השאלון אני 8 שנים מתחת לגיל הכרונולוגי שלי.

ובונוס! יש שם אפשרות לפרוטוקול להצערת הגוף.

לגבי השאלה הבאה שלכם? הכל בחינם.

בזמן שאני כותב לכם על זהב שמייצרים במעבדה ועל משכפלים (עתידיים) שירכיבו לנו אוכל מאטומים, מתרחשת מהפכה שקטה במקום אחר לגמרי, בעיניים שלכם.

ב-28 במאי 2026 (אתמול) פורסם מחקר של חוקרים מ-Occidental College ומאוניברסיטת קליפורניה אירווין.
הם פיתחו דרך חדשה לתיקון ראייה, בלי לייזר! בלי חיתוך! ונחשו מה.... בלי ניתוח!

איך? הם מצאו שיטה שמאפשרת לרכך את העין ולעצב אותה... תוך דקה.

כולכם כאן מכירים את ה PRK (העתיק בן ה 30 שנה בערך שלא ברור לי מי עוד עושה אותו...) וכמובן את ניתוחי ה LASIK, מאות מיליוני אנשים עברו את הניתוחים האלה, אם זה שיוף (PRK) ואם זה חיתוך בלייזר (LASIK). 
בשני המקרים מעצבים מחדש בשיטות שונות את הקרנית, ב PRK משייפים אותה וב LASIK פותחים חלון (מתלה) מעצבים את הקרנית ומחזירים את המתלה חזרה.
זה ניתוח, יש סיכונים, יש יובש בעיניים, הילות סביב אור, היחלשות מבנה הקרנית ותופעות שונות נוספות שיכולות לקרות לחלק קטן מאד מהמנותחים.

הטכניקה החדשה, שנקראת EMR, עובדת אחרת לגמרי.
במקום לחתוך, מעבירים זרם חשמלי קטן דרך הקרנית.
הזרם משנה את רמת החומציות (pH) של הרקמה.
וכשה-pH משתנה, החיבורים המולקולריים שמחזיקים את הקרנית קשיחה נחלשים זמנית.

הקרנית הופכת גמישה, רכה, והכי חשוב... ניתנת לעיצוב.

ואז, בעזרת עדשת מגע מיוחדת מפלטינה (שמשמשת גם כאלקטרודה), מעצבים את הקרנית לצורה החדשה.
ה-pH חוזר לnormal.
הקרנית מתקשה שוב, אבל הפעם בצורה החדשה.

זמן התהליך? דקה אחת.

בערך כמו LASIK. רק בלי לחתוך, בלי לייזר יקר, ובלי הסיכונים.

הטיפול עדיין לא מוצע לאנשים כי הוא בתקופת הניסויים בבעלי חיים, אבל הוא די מבטיח.

ב-12 עיני ארנב שנבדקו, 10 טופלו בהצלחה לתיקון קוצר ראייה. והדבר הכי יפה, התאים נשארו בחיים, כי החוקרים שלטו ב-pH בזהירות.

ויש בונוס! באותה טכניקה, הם הצליחו גם להפוך עכירות בקרנית, מצב שהיום דורש השתלת קרנית שלמה.

ועכשיו לרעיון הגדול שמאחורי זה, גילנו ש... הקרנית, העור, הסחוסים... כולם בנויים מרשתות מולקולות טעונות שמחזיקות את הצורה שלהם, שנה את המטען החשמלי, והרקמה הופכת לחומר גלם שאפשר לעצב מחדש.

זה משנה את כל הדרך שבה אנחנו חושבים על הגוף.
אנחנו רגילים לחשוב על הגוף כמשהו נתון.
נולדת עם עיניים מסוימות, אף מסוים, סחוס מסוים.
ואם משהו שבור, צריך לחתוך ולתפור.

אבל מה אם הגוף הוא בעצם חומר שניתן לעצב? משהו שאפשר לרכך, לעצב, ולהקשות מחדש, בלי חיתוך?

וזה מתחבר לכל מה שכתבתי בשבועות האחרונים.

כתבתי על זהב שמייצרים מכספית, חומר שהופך לחומר אחר.

כתבתי על משכפל שיבנה כל דבר מאטומים, חומר שנוצר יש מאין.

ועכשיו, הגוף שלכם, גם הוא חומר, גם אותו אפשר לעצב.

הקו המחבר את הכל הוא אחד: האנושות לומדת לשלוט בחומר ברמה הבסיסית ביותר.
אנחנו לא רק משתמשים בחומר, אנחנו מעצבים אותו מחדש.

כולל החומר שאנחנו עשויים ממנו.

הערה אחת חשובה: הטכניקה הזו עדיין ניסיונית כמו שהסברתי.
היא נבדקה רק על עיני ארנב מבודדות, לא על בני אדם חיים.
יש "דרך ארוכה עד המרפאה הקרובה לביתכם", אבל הכיוון ברור.

מקור:

המחקר על EMR ב-

או יותר נכון מוח של בחורה עם חרדת נטישה VS בחור עם הפרעות קשב וריכוז.

יש ארץ למתים וארץ לחיים, והאהבה היא הגשר;

היא השריד היחיד, היא המשמעות היחידה.

כן, בדיוק ככה אני אוהב אותה,

מאושרת, שטותניקית, ועם בגדי לטקס :)

אחרי ששמעתי תוכנית רדיו כאן, בשעות הקטנות של הלילה, היו מי שאמרו שיש אנשים שאף פעם לא מתבגרים.
עד שקמה צדיקה אחת בסדום ואמרה את הברור מאליו (שכל כך חיכיתי לשמוע שם): אנשים מתבגרים אחרי שהקורטקס הפרונטלי שלהם מתבסס.

הבנתי כמה אנשים לא מבינים את גוף האדם, ואת התהליכים שכל אדם עובר.

אז מהו הקורטקס הפרונטלי?

הקורטקס הפרונטלי הוא החלק במוח שמאחורי המצח שלכם.
הוא אחראי על הדברים החשובים באמת: שליטה ברגשות, קבלת החלטות מורכבת, חשיבה ארוכת טווח, הערכת סיכונים, ושליטה בדחפים. (וכתבתי עליו בעבר)

הוא לא מחליט באילו מילים תשתמשו, המילים מתבססות בחלק אחר במוח הנקרא ברוקה, הברוקה מתפתח בצורה שונה לחלוטין ומתבסס בעיקר על חינוך, ומקום מגורים.
(דברו עם הילדים שלכם בשפה גבוהה ובלי טעויות, והם ידברו ככה כל חייהם ויקבלו הערכת יתר וסיכויי הצלחה גבוהים יותר בעולם האמיתי)

אזור הברוקה אגב, נמצא בצד שמאל של המוח, מעל האוזן.
הוא אחראי על הפקת דיבור, מבנה משפטים, וניסוח רעיונות במילים.
הוא מתפתח כבר בגיל 4-5, ולכן ילדים בני 5 יכולים לדבר רהוט, אבל הקורטקס הפרונטלי שלהם עוד רחוק מלהיות בנוי.
זה למה ילד יכול להגיד 'אני לא רוצה' בצורה משכנעת, אבל לא להבין מה ההשלכות, הוא יודע לדבר, הוא עדיין לא יודע לחשוב.
שני אזורים שונים, שני קצבי התפתחות.
ולפעמים, בני אדם נשארים עם ברוקה מפותח וקורטקס פרונטלי לא מספיק (או ההפך) הם יודעים לדבר טוב מאוד.
אבל מאחורי המילים, אין הרבה, אתם בטח מכירים כמה כאלה.
(מכאן כבר היינו יכולים לגשת ל 8 האינטלגנציות של גרנר, אבל ברור לכם שכבר כתבתי עליו בפוסט אחר וזה לא המקום, נכון?)

הקורטקס הפרונטלי הוא האזור האחרון במוח שמציין את סוף התפתחות המוח הראשונית.

באמצע שנות ה-20, הקורטקס הפרונטלי מסיים את ההתפתחות המבנית העיקרית שלו.
סינפסים מיותרים נחתכים (תהליך שנקרא pruning), והחיבורים הנותרים הופכים יעילים יותר.
זה למה צעירים מתחת ל-25 לוקחים יותר סיכונים, מקבלים החלטות יותר אימפולסיביות, וקשה להם יותר לחשוב על העתיד.
(זה מסביר למה יש כל כך הרבה בנות שבגיל 24 - 25 מה לי ולהתחתן ובגיל 28 לחוצות חתונה)

הכל יפה והגיוני.

אבל מכיוון שאני אוהב לחטוא במיסטיקה ולא רק במדע, כי הכל נכון ולא נכון בו זמנית, כי אנחנו חיים בסופר פוזיציה קיצונית, הלכתי לבדוק משהו מעניין, שבעקבותיו כתבתי את הפוסט הזה.

בנובמבר 2025, חוקרים מאוניברסיטת קיימברידג' פרסמו מחקר במגזין Nature Communications.
הם סרקו את המוחות של 3,802 אנשים מגיל אפס עד 90, ומצאו משהו שלא ידוע לרוב הציבור:

המוח האנושי לא מתפתח באופן ליניארי.
הוא עובר חמישה שלבים מובחנים, עם ארבע נקודות מפנה חדות:

גיל 9 - המעבר מילדות לגיל ההתבגרות
גיל 32 - המעבר מגיל ההתבגרות לבגרות
גיל 66 - המעבר מבגרות להזדקנות מוקדמת
גיל 83 - המעבר להזדקנות מאוחרת

ויש כאן עוד גילוי מטריף: גיל ההתבגרות לפי המוח נמשך עד 32. לא 18. לא 21. לא 25. 32.
הקורטקס הפרונטלי הוא רק חלק מהתהליך הזה.
ההתבססות שלו באזור גיל 25 היא רק אבן דרך אחת בתוך מחזור גדול יותר.

ועכשיו לחלק שיתפוס אתכם.

הנומרולוגיה, אותה חכמה עתיקה שמדברים עליה כבר 4,000 שנה, מחלקת את חיי האדם לארבעה מחזורים שונים.
לפי הנומרולוגיה, כל 9 שנים אדם עובר "פסגה" חדשה.
נכנס למקום חדש.
מטרה חדשה.
אישיות חדשה.

ובנומרולוגיה, המספר 9 הוא מספר השלמות.
סיום מחזור.
הסוף לפני שמתחיל משהו חדש.

ועכשיו תקראו את זה לאט: המעבר הראשון שהמדע גילה הוא בגיל 9.

תקראו את זה שוב.
גיל 9. בדיוק במספר שהנומרולוגיה מציינת כמספר הסיום של מחזור.

ואם זה לא מספיק מטריף, תסתכלו על שאר המספרים:

המחקר מצא נקודות מפנה ב-9, 32, 66, ו-83.

בנומרולוגיה, כשמספר הוא רב-ספרתי, מצמצמים אותו לספרה אחת. בואו נראה:

9 = 9 (מספר הסיום)
32 = 3+2 = 5 (מספר השינוי בנומרולוגיה)
66 = 6+6 = 12 = 1+2 = 3 (מספר היצירתיות והשמחה)
83 = 8+3 = 11 (מספר מאסטר, מספר ראשוני של מודעות עליונה)
ארבע נקודות מפנה. ארבעה מספרים נומרולוגיים משמעותיים.

מקרה? אולי. (ביננו אפשר למצוא הכל בהכל אם נחפש, וזה בסדר)
או שהנומרולוגיה ראתה משהו לפני 4,000 שנה שאנחנו רק עכשיו מצליחים למדוד עם מכונות MRI.

מה זה אומר?

1. החיים הם לא קו ישר. אנחנו לא "גדלים, מתבגרים, ומזדקנים" בצורה רציפה. אנחנו עוברים שלבים, ולכל שלב יש קשיים, יתרונות, ואופי משלו.

2. אנחנו לא באמת מבוגרים עד גיל 32. והאלה שאומרים "אני יודע מי אני" בגיל 24, פשוט לא יודעים שהמוח שלהם עוד יעבור שינוי ענק.

3. בגיל 32 הכל מתייצב. האישיות מתקבעת. דרך החשיבה מתבססת. זה למה אנשים אומרים "אני כבר לא צעיר" בגיל 33. הגוף לא השתנה. המוח השתנה.

4. הקורטקס הפרונטלי הוא רק חלק מהסיפור. ההתבססות שלו באזור גיל 25 היא חשובה, אבל היא לא הסוף. השלב כולו של "בניית מוח בוגר" נמשך עד גיל 32.

אז למה זה חשוב לכם?

כי אם הקורטקס הפרונטלי שלכם עוד מתפתח (כלומר, אתם מתחת ל-25), תזכרו שאתם עוד תשתנו.
רוב ההחלטות שאתם מקבלים היום, תראו אותן כמטופשות בעוד 10 שנים.

ואם אתם בגיל 25-32, אתם בתוך השלב האחרון של ההתבגרות.
אתם עדיין מתפתחים, גם אם המראה ושכבת השכל מרגישים קבועים.

ואם אתם מעל 32, המוח שלכם הוא די מה שיהיה.
האישיות מתייצבת.
שינוי אפשרי, אבל הוא דורש מאמץ עצום (וזה הסיבה שלרוב האנשים אחרי 40 קשה כל כך להשתנות).

ובחזרה לצדיקה ההיא בסדום:

היא צדקה. אנשים באמת מתבגרים רק אחרי שהקורטקס הפרונטלי שלהם מתבסס.
רק שעכשיו אנחנו יודעים שזה רק חלק מהתהליך.
וההתבגרות האמיתית, הזו שגורמת לך להגיד "אני יודע מי אני באמת," מגיעה רק בערך בגיל 32.

המדע עוד לא הוכיח את זה לחלוטין. אבל המדע גם לא הוכיח שזה לא נכון.

*לציין, מחזורי הנומרולוגיה לא מתחילים בגיל 9 אלא מחושבים אחרת, וכל אחד מקבל גיל אחר לפסגה הראשונה ממנה הכל מתחיל  (בין גיל 18 לגיל 27)

מקורות:

המחקר של קיימברידג' ב-Nature Communications

על התפתחות הקורטקס הפרונטלי