שבוע שעבר מצאתי את עצמי בבית חולים, לגמרי באשמתי.
הכול התחיל משעווה באוזן שהציקה לי.
כהרגלי בקודש, ניסיתי את "שיטת זרם המים הפושרים במקלחת", עד שהשעווה משתחררת.
אלא שהפעם, לראשונה בחיי, זה לא עבד. במקום להשתחרר, האוזן החלה לכאוב, והתפתחה דלקת קלה.
לא הולך לרופאים? הולך ל"און ליין"...
מכיוון שאני לא חובב ביקורים רפואיים (ומאז הקורונה מבחינתי רוב הרופאים על תקן פושעים), החלטתי לחסוך את התור בקופת חולים ופניתי לרופא און-ליין.
ביקשתי טיפות אנטיביוטיות לאוזן (במדינת הקומבינה אי אפשר ללא מרשם). קיבלתי את המרשם במהירות והתחלתי להשתמש בטיפות באדיקות.
אבל תוך שלושה ימים – הדלקת החמירה בגדול.
מתברר, בדיעבד, שהטיפות שנתן לי מכילות בעיקר חומר משכך כאב ופחות חומר אנטיביוטי פעיל, כך לפי מה שאמר לי אחר כך הרופא במיון.
קריסה טוטאלית
בשלב הזה כמעט איבדתי את השמיעה באוזן, התחילו לי כאבי ראש, בלוטת לימפה נפוחה ושיווי המשקל...
מבחינתי זהו, אני עומד למות, אז שוב פניתי לרופא האון-ליין בשיחת וידאו, והוא הורה לי מיד לנסוע לחדר המיון.
במיון לא משעמם
הגעתי למיון, לא מאופס לגמרי, וגם ניסיתי לשמור מרחק מאנשים חולים, שלא אקבל "חלושס" באמצע.
בעודי ממתין לתורי, היו שם שתי אחיות תאומות אחת חיילת סדירה בחיל האוויר במדים, והשנייה מתנדבת בשירות לאומי במדי בית החולים.
שתיהן בנות עשרים, יושבות צמודות ומתלחששות. כל הספסלים היו תפוסים, אז נשענתי על הקיר בפינה, גם כי זה עוזר לי לשמור מרחק.
בשלב מסויים הבת שירות לאומי יוצאת מחדר ההמתנה, והחיילת קמה אלי ופונה אליי: "אחותי הלכה, רוצה לשבת לידי?"
התיישבתי לצידה, בנימוס. (ובראש שלי ... הלו את ילדה בת 20!!!)
כמובן ישר הגיע מבול השאלות: "למה אתה פה?", "מאיפה אתה?", "אתה נשוי?"
ואני שומע בחצי אוזן (תרתי משמע) אבל בכל זאת שומר על נחמדות.
אחרי שסיפרה על עצמה, החמאתי לה בכנות שאכן היא מקסימה ויפה, אבל אני כבר תפוס, וגם גדול ממנה בהרבה שנים,
כך שאני בטוח שתמצא מישהו בגילה שיאהב ויעריך אותה. היה נחמד ומרים אגו, אבל… הרופא קרא לי להיכנס.
הטיפול במיון
הרופא בדק אותי, שמע איך הגעתי למצב הזה, והחליט לתת לי שני סוגי אנטיביוטיקה: טיפות לאוזן (המכילות גם סטרואידים) ואנטיביוטיקה פומית בו-זמנית,
כדי "להרוג" את הדלקת כמה שיותר מהר.
לא עברו 24 שעות והתחילה עוד דרמה: גיד האכילס שלי התחיל לכאוב בטירוף.
בדיקה קצרה גילתה שאחת מתופעות הלוואי הנדירות של התרופה (CIPRODEX) היא קרע אפשרי בגיד האכילס. ( 17/10000) בחור מיוחד אני?
זהו שלא, זה בדיוק מה שהיא עושה כאשר מערבבים אותה עם סטרואידים, וזה מה שהרופא רשם\הביא לי לקחת.
באותה רגע הפסקתי את האנטיביוטיקה הפומית – לא רציתי לשחק ברולטה רוסית עם הגיד שלי, תרופות שהורגות... או שמא... רופאים ש...
רופא שני, דעה בריאה
48 שעות אחרי המיון, הגעתי לרופא אחר להמשך בדיקה ומעקב.
הפעם נפלתי על רופא צעיר ממני, אבל כנראה שפחות אכפת לו מהכנסות חברות הרעלים:
"למה אתה בכלל לוקח אנטיביוטיקה פומית? אתה בחור צעיר ובריא, אין שום צורך בזה."
ככה בפשטות. הוא אמר לי להפסיק לגמרי את האנטיביוטיקה הפומית והשאיר אותי עם הטיפות אנטיביוטיקה וסטרואידים.
סוף טוב
בסופו של דבר, הדלקת השתפרה עם הטיפות והפסקת האנטיביוטיקה המיותרת.
אני יכול להגיד שהתקרית הזו הזכירה לי שיש רופאים ויש "רופאים":
*חלק נותנים תרופות חלשות מידי (כדי שהמצב הרפואי שלנו יתדרדר?)
*חלק חזקות מדי ולא נחוצות שיכולות לפגוע\להרוג אותנו (בכוונה? לא בכוונה?)
*ואחד מתוך 3 רופאים מגיב בהיגיון ומטפל באמת.
מוסר השכל נשאר כשהיה.
אל תגיע אליהם, אלא אם האופציות היחידות שנותרו לך זה או ללכת אליהם או למות.