שאריות של החיים

"Your task is not to seek for love, but merely to seek and find all the barriers within yourself that you have built against it."
(רומי)

כמה פעמים יצא לכם לחפש אהבה ולהרגיש שהיא תמיד נמצאת קצת מעבר להישג ידכם?
אנחנו מתרוצצים סביב, אוספים שברי אפליקציות היכרות, מציבים תנאים ודרישות, עושים "וי" או "איקס" על מועמדים פוטנציאליים, אבל האהבה עדיין חומקת.

למה זה קורה?

לפי פרויד (או יונג, התווכחו איתי על זה כבר, כתבתי על זה כבר פוסט שלם בעבר)
האישיות שלנו מתעצבת בשלבים מאוד מוקדמים בחיים – יש שיאמרו עד גיל 5 או 6, אחרים טוענים שזה קורה עד 7 או 8.
מה שבטוח, בשלב הזה אנחנו עוד מעדיפים גלידה על פני כל דבר אחר, כולל ארוחות ערב רומנטיות.
אבל דווקא בתקופה ההיא, כשעוד כרסמנו מחקים במקום מסטיק, (נכון שזה היה טעים?)
הטראומות, הפחדים, והאמונות שלנו התחילו ללבוש צורה להתגבש ולהשתלט על עתידנו. 
אז אולי יש לנו תירוץ רשמי להאשים את ההורים בכל הצרות הרומנטיות שלנו… (סתם, אל תאשימו אותם בכל הבעיות – חלק צריך להשאיר גם למזל.)

רומי מזכיר לנו שהאהבה לא צריכה להימצא "שם בחוץ" – היא נמצאת בנו.
אלא מה? מחסומים פנימיים שבנינו עם השנים (או מגיל 5, תלוי בתיאוריה) מונעים מאיתנו לראות ולחוש אותה.
פחדים, אמונות מגבילות, חוסר ביטחון עצמי, פצעים מהילדות או מאקסים\אקסיות (שאולי עדיין לא זרקנו מהראש?) 
כולם מתנהגים כמו מינימום מאבטחי שב"כ שיושבים לנו בדרך אל הלב וצועקים "זהירות! כניסה אסורה!"

אבל לא די בזה.
אנחנו גם מוסיפים שכבות של "לא" חיצוני: "הוא לא גבוה מספיק", "היא לא אוהבת פיצה אננס" (טוב, זאת אולי סיבה מוצדקת, אבל בכל זאת), "האף שלו לא מזכיר את בראד פיט", "אני לא אוהבת את המקצוע שלו",  ועוד… כך, במקום לפתוח את עצמנו להזדמנויות, אנחנו מפעילים מערכות אזעקה שמרחיקות כל אוהב פוטנציאלי למרחק של שני גלקסיות.

(למען הסק ספק אני לא טוען שהוא\היא לא צריכה למשוך אתכם מינית, משיכה מינית היא א.ב.
אני טוען שהדרישות של האנשים שמחפשים ואינם מוצאים אהבה זמן רב, מוגזמות לחלוטין, ללא אחיזה במציאות)

ברטרנד ראסל אמר:
"Of all forms of caution, caution in love is perhaps the most fatal to true happiness."
מכל צורות הזהירות, הזהירות באהבה היא אולי ההרסנית ביותר לאושר האמיתי.

כשהלב שלנו חנוק מרוב "צריך" ו"לא צריך", הוא עלול לפספס את הכיף האמיתי שבלהיות פשוט… מאוהב (וטיפש).
כי כמו שפרנסיס בייקון ציין:
"It is impossible to love and to be wise."
תזכרו : אי אפשר לאהוב ולהיות חכם באותו זמן.

אהבה היא לא תרגיל בפתירת משוואות, והיא לא מתחשבת בתוכניות הגדולות שלנו או ברשימות מטרות.
היא נולדת כשהלב שלנו מוכן (או לפחות בוחר להתעלם מהפחדים שלו \ מהדרישות המוגזמות שלו ).

אז איך יוצאים מהמלכודת הזו?
במקום להוסיף עוד שכבה של "לא" ו"למה לא", פשוט , תעצרו רגע. ותשאלו את עצמכם: איזה פחד או אמונה מגבילה עדיין מנהלים אותי?
איזה פצע מהעבר לא נסגר? מה אני יכול\ה לשחרר? ואיך לעזאזל אשחרר את זה.

זכרו שהאישיות שלכם, עם כל השכבות שנספגו עד גיל שמונה (פלוס-מינוס), אולי משפיעה עליכם, אבל אתם לא צריכים להיתקע במקום.
כשאתם מזהים את המחסומים ומכירים בהם, אתם יכולים להתחיל להסיר אותם.
לאט-לאט, בייבי סטפס, צעד-צעד, אולי עם קצת טיפול, מדיטציה או שיחות מעמיקות עם חבר טוב.
תתפלאו איזה מחסומים אתם יכולים להוריד, כאלה שהרסו לכם את החיים, ששיבשו את ההתקדמות שלכם.

תזכרו: האהבה מחכה לכם ממש מעבר לפינה.
הוא לא בהכרח גבוה או נמוך, רזה או שמן, בהיר או שחום, ועונה על כל הקריטריונים שלכן ב"טינדר", או מגיעה 90-60-90 עם פנים מושלמות וחיוך כובש.
אבל בהחלט יכול להיות להם לב מושלם, ואישיות קסומה שתעוור אתכם. (כי האהבה היא עיוורת...)
האהבה שלכם יכולה לצוץ בכל מיני צורות מוזרות, בדיוק כשתפסיקו להעמיד תנאים ותחליטו לפתוח את הלב.

אז… אולי במקום להמשיך לחפש אהבה בחוץ ולהכנס לדכאון שאתם לא מוצאים, פשוט תציצו רגע פנימה.
תשאלו את עצמכם: איזה פחד או אמונה מגבילה כבר לא משרתים אותי, ואיך אני יכול לסלק אותם מהדרך היום?

כי האהבה, בסופו של דבר, לא באמת חמקמקה, היא פשוט מחכה לרגע שבו נרשה לעצמנו לפגוש אותה.
בלי יותר מדי מאבטחי שב"כ שימנעו כל גישה ובלי רשימות דרישות שהיו מביכות אפילו את סינדרלה.

אל תשכחו ליהנות מהדרך.

ועוד דבר לא פחות חשוב, בני\בנות הזוג שלכם, אלו שיאהבו אתכם באמת, שיהיו מאוהבים בכם יהיו מוכנים לעשות הכל למענכם.
וזה כולל גם את הפנטזיות הכי פרועות שלכם ב BDSM.
אנשים באתר הזה נוהגים לרתום את העגלה לפני הסוסים,
במקום להבין שיש סדר בדברים, קודם הכרות ואהבה, אחר כך הגשמת פנטזיות, יהיו אשר יהיו.