.... יצא לי להזכר בה היום בזכות האחיין שלי בן ה 15 שסיפר לי על ילדה שפגש בתחנת האוטובוס.
משהו באיך שהוא דיבר עליה, ההתלהבות, החשש, הסקרנות, גרם לי להיזכר בה.
ולמה מיכל השניה?
היו לי לפחות 6 מיכל בחיים. (כן, שם נפוץ לתקופתי כנראה, אפילו אחת שהבאתי לכלוב, הייתם מאמינים?!)
המיכל הראשונה הייתה החברה שלי בגיל 12.
בבת המצווה שלה הבאתי לה פרחים, והפכנו לזוג.
זה היה תמים, חמוד וטהור.
כל אותו חופש גדול בילינו יחד בבריכה השכונתית,
אני לימדתי אותה לשחות חזה והיא לימדה אותי לשחות גב. (בארטר מדהים לגיל 12)
ואז, בגיל 15, פגשתי את מיכל השנייה, יפיפיה - בלונדינית, רזה, עיניים ירוקות, ופני ברבי.
הכרתי אותה בתחנת אוטובוס באזור הקניונים בראשון לציון (בזמנו הכניוכל והשופ-אין).
נסענו יחד על אותו אוטובוס, הסתבר שהיא גרה בשכונה שלי, אז ליוויתי אותה הביתה.
משם הפכנו לחברים טובים, אולי טובים מדי.
היא הייתה מגיעה אליי, מזמינה את עצמה בלי להתבייש.
שיחקנו שש-בש, דמקה, שחמט.
קראנו יחד מעריב לנוער וראש אחד וצחקנו על החיים.
אני כבר הייתי מיני, עזבתי את הדת שנה לפני...
אבל כמי שגדל בחינוך דתי, לא באמת ידעתי איך מתנהגים עם בנות.
לא ידעתי מה הן צריכות. לא ידעתי איך נוגעים.
היא, לעומת זאת, באה מבית חילוני.
בכל פעם שהיא באה אליי, היא ציפתה למשהו.
למגע. לקרבה.
ואני? הייתי עסוק בלסדר את כלי השחמט.
(ממש היפה והחנון גרסת המציאות)
ואז בגיל 18, כשהיתה לי כבר חברה אחרת (לא מיכל הפעם) שאיתה עשיתי סקס ראשון בגיל 16,
פגשתי את מיכל השניה במקרה בשכונה, היא סיפרה לי שזה היה הורג אותה שאף פעם לא נגעתי בה, שהיא כל כך רצתה מגע ממני.
זהו, אז נזכרתי בזה כשהוא סיפר לי על הילדה (החילונית) שהוא פגש והתחיל איתה בתחנת האוטובוס, הוא ביקש ממני טיפים, כי אין לו ממי לבקש...
בית דתי, ישיבה, אבל... הוא זקוק למין השני, אמרתי לו שיזרום איתה, שיתקשר איתה, שישאל אותה מה היא רוצה באמת, ושלא תתבייש להגיד.
כי חבל, חבל לפספס את "מיכל השניה" שוב בגיל 15.
לא רק שירים מסתבר, גם אחיינים הם מסע בזמן.