חלק 1 : https://thecage.co.il/blog/userblog.php?blog_id=47932&postid=1826998
חלק 2 : https://thecage.co.il/blog/userblog.php?blog_id=47932&postid=1827001
בחלק 1 כתבתי לכם איך רגע אחד יכול לפרק את המציאות ולנעול את הגוף על מצב הישרדותי.
בחלק 2 כתבתי לכם למה זה לא נגמר כשזה נגמר
בחלק 3 אכתוב על איך להתרפא מטראומה בלי להישאב להצפה, ומה ההבדל בין עיבוד לבין לחיות את זה מחדש.
-----------------------------------------------------------------
יש טעות אחת שחוזרת שוב ושוב סביב טראומה: שאם פשוט “נדבר על זה מספיק”, זה יעבור.
לפעמים זה נכון. לפעמים זה ממש לא, ולפעמים זה גורם להחמרה.
הבדל עצום שאנשים לא מבינים הוא שיש גבול דק בין עיבוד להצפה.
אז מהו עיבוד ומהו הצפה?
הצפה זה כשאתה נזרק לתוך החוויה כאילו היא מתרחשת עכשיו:
דופק טס, נשימה ננעלת, הגוף קופא, הראש מתערפל, ואתה יוצא מהשיחה מרוסק, בלי תחושת שליטה.
עיבוד זה כשאתה נוגע בזיכרון, אבל נשאר עם רגל אחת בהווה:
אתה מרגיש, אבל לא טובע.
אתה זוכר, אבל לא נקרע.
אתה יכול לעצור, לנשום, ולחזור.
המשפט הכי חשוב שאני מנסה להעביר לכם הוא:
המטרה היא לא “לספר את הסיפור”.
המטרה היא שהגוף יפסיק להתנהג כאילו זה קורה עכשיו.
למה “לדבר על זה” לא תמיד עובד?
כי טראומה לא נשמרת רק כמילים.
היא נשמרת גם בגוף: ריח, צליל, לחץ בחזה, קפיצה מכל דלת, דריכות מול אנשים ועוד דברים שונים שהיריעה קצרה מלהכיל.
במידה והטיפול נשאר רק בראש, אבל הגוף עדיין על מצב ON (זוכרים אותו?), אתה יכול להבין הכל ועדיין להרגיש כלום, או... להרגיש יותר מדי.
במילים אחרות:
אפשר להיות חכם מאוד לגבי הטראומה שלך ועדיין להיות כלוא בתגובה שלה.
אז איך נראה טיפול נכון בטראומה?
טיפול טוב בטראומה בדרך כלל עובד בשלושה שלבים, גם אם לא קוראים לזה ככה:
שלב א: יציבות ובטיחות
לפני שנוגעים עמוק, בונים קרקע:
שינה, ויסות, גבולות, כלים לעצירת הטריגר, תחושת שליטה.
לצערי זה השלב שאנשים נוהגים לזלזל בו, אבל אם ירצו או לא ירצו הוא הבסיס לכל השאר.
שלב ב: עיבוד הדרגתי
נוגעים בזיכרונות בצורה מדודה, בקצב שהמערכת יכולה להכיל.
לא “בום, תספר הכל”.
אלא להתקרב, להתרחק, להתקרב שוב, ממש ריקוד....להרחיק לאט לאט את הטראומה.
שלב ג: חיבור מחדש לחיים
לא רק “להפסיק לסבול”, אלא לחזור לחיות:
קשרים, אינטימיות, משמעות, רצון, תכנון עתיד.
אם בטיפול מדלגים על שלב א, אנשים ירגישו שהם “נפתחים” ואז מתפרקים.
זה לא אומר שהם חלשים. זה אומר שחסר בסיס יציב לתהליך.
מה באמת עובד היום? אם נלך לטיפולים, הנה לכם כמה שיטות נפוצות;
אני מן הסתם לא נותן כאן אבחון ולא מחליף איש מקצוע, אבל כן חשוב להכיר את הכיוונים המרכזיים:
EMDR
עוזר למוח “לעבד” זיכרונות תקועים בלי להישאב להצפה.
הרבה אנשים מרגישים שזה פחות “חופר בסיפור” ויותר משחרר את הטעינה הרגשית שלו.
טיפול ממוקד טראומה בגישה קוגניטיבית-התנהגותית - TF-CBT / CBT
עובד על דפוסים, מחשבות, הימנעות, ותסמינים יומיומיים.
נותן הרבה כלים פרקטיים, במיוחד כשיש חרדה, פלאשבקים, הימנעויות.
Somatic - עבודה גופנית
כשאתה מרגיש שהבעיה יושבת בגוף יותר מבמילים, זה יכול להיות קריטי: נשימה, קרקוע, עבודה עם מערכת העצבים, איתותי סכנה.
חשיפה הדרגתית - Prolonged Exposure
יכולה לעבוד מאוד טוב, אבל רק כשהיא באמת הדרגתית ובטוחה. אחרת, היא עלולה להפוך להצפה.
IFS, טיפול דינמי ממוקד טראומה, ועוד...
יש עוד גישות שעוזרות לאנשים, במיוחד כשיש סיפור חיים מורכב, חלקים פנימיים שמתנגשים, בושה, או טראומה מתמשכת.
העיקרון המשותף לכל מה שעובד:
לא מכריחים את הגוף להיכנס שוב לטראומה. מלמדים אותו שהוא כבר לא שם.
אז איך תדע שזה עיבוד ולא הצפה? הנה כמה סימנים פשוטים;
זה עיבוד אם אחרי מפגש או עבודה פנימית אתה מרגיש את אחד מהדברים הבאים:
אתה עייף, אבל לא מרוסק
יש עצב, אבל יש גם תחושת נשימה
יש כאב, אבל הוא “זז” ולא נתקע
אתה מרגיש קצת יותר מרחב פנימי, אפילו קטן
זאת הצפה אם אחרי.....:
אתה חוזר הביתה ומרגיש שאתה “לא פה”
יש סיוטים או התפרקות חדה אחרי כל נגיעה בנושא
הגוף שלך נכנס לכוננות שעות או ימים
אתה מתחיל להימנע אפילו מטיפול
במצב כזה, לא “צריך להחזיק יותר חזק”.
צריך להאט, לחזק יציבות, ולבנות את הבסיס.
שלושה כלים קטנים שמורידים הצפה בזמן אמת
הכלי הראשון: קרקוע דרך חושים
תסתכל סביב ותבחר:
5 דברים שאתה רואה
4 דברים שאתה מרגיש במגע
3 דברים שאתה שומע
2 דברים שאתה מריח
1 דבר שאתה טועם או מדמיין טעם שלו
זה נשמע פשוט, אבל זה מכניס את המוח להווה.
הכלי השני: נשיפה ארוכה מהשאיפה
שאיפה רגילה, נשיפה ארוכה יותר.
הנשיפה היא האות לגוף: אפשר להירגע. לאט, אבל אפשר.
הכלי השלישי: משפט עוגן קצר
משהו כמו:
“זה טריגר, לא סכנה.”
“אני כאן, זה עכשיו.”
“הגוף זוכר, אבל אני בטוח.”
זה לא קסם, זה הפעלה של החלק שמחזיר שליטה.
לסיום: המטרה היא לא להיות “חסין” - המטרה היא להיות חופשי
טראומה אוהבת לשכנע אותך שהעולם מסוכן, שאנשים מסוכנים, שאתה צריך להיות דרוך כדי לשרוד.
ריפוי הוא לא למחוק את מה שהיה.
הוא להחזיר את ההווה ולהיות המקום שבו אתה חי.
*כל הזכויות שמורות.