כמו שאני אוהב להסתכל על העתיד לבוא, אני גם אוהב להסתכל על ההיסטוריה כפי שהמטריקס מציג לנו אותה, אז הנה סיפור היסטורי (שיותר מתאים ליום ירושלים שפספסתי בכמה ימים, אבל אף פעם לא מאוחר! ואם כבר הוא חיכה בצד לפרסום, זה הזמן) ממספר מקורות שרובכם בטח לא מכירים.
שנת 701 לפנה"ס.
האימפריה הכי חזקה בעולם באותה תקופה, אשור - צועדת לעבר ירושלים, רגע, אני לא מגזים, אשור באותה תקופה היא המעצמה היחידה במזרח התיכון, הם כבשו את בבל, הם כבשו את ממלכת ישראל הצפונית והגלו את עשרת השבטים (יש משהו בהגליה של עם ישראל שוב ושוב), ועכשיו... עכשיו הם בדרך לחסל את הממלכה האחרונה שנשארה, ממלכת יהודה.
בראש צבא אשור צועד לא פחות ולא יותר סנחריב, מלך אשור.
אכזרי, מבריק, ואחד שניצח בכל מערכה שניהל, הוא לא בא לבקש מס, הוא בא להשמיד.
הצבא שלו מתחיל את המסע ביהודה ופשוט קוצר עיר אחר עיר, 46 ערים נופלות תוך שבועות.
לכיש (השנייה בחשיבותה אחרי ירושלים באותה תקופה) נשרפת עד היסוד.
תושביה נגררים בשלשלאות לאשור לשמש כעבדים.
סנחריב יצווה אחר כך לחקוק את כיבוש לכיש על קירות הארמון שלו בנינוה העיר הגדולה, בפירוט מטריד של אכזריות.
ועכשיו, רק ירושלים נשארה, העיר החשובה ביותר.
חזקיהו, מלך יהודה, יושב בעיר עם תושביה.
הוא מבצר את החומות, הוא חופר את נקבת השילוח (כן, אתם מכירים אותה) כדי להבטיח אספקת מים בזמן המצור, הוא מתכונן לסוף.
ואז סנחריב שולח את רבשקה, השליח הבכיר שלו, עם משלחת לחומות ירושלים.
ורבשקה עושה משהו חכם, הוא לא מדבר בשפה אשורית, הוא מדבר בעברית, ובקול רם הוא צועק כך שכל מי שעל החומה יכול לשמוע.
(מדובר בלוחמה הפסיכולוגית בין הראשונות שתועדו בהיסטוריה) רבשקה צועק לאזרחים מעל החומות:
"אל תאמינו לחזקיהו! אל תתפללו לאלוהיכם! איזה עם ניצל מאשור? אלים של איזו ארץ עזרו לעמם נגדנו? אלוהי דמשק? לא! אלוהי שומרון? לא! ולמה שאלוהיכם יעזור לכם?"
השומרים על החומה רועדים, השליחים של חזקיהו קורעים את בגדיהם בייאוש (כפי שנהוג ביהדות בתקופות אבל).
חזקיהו, במצב הזה, עם צבא אשורי שמכין מצור על העיר שלו, עם הזיכרון הטרי של 46 ערים שנפלו, עושה משהו לא צפוי.
הוא לא רץ לקרב, הוא לא משלח כסף לסנחריב כדי לקנות שלום, ובטח שהוא לא בורח.
הוא מצווה על כל תושבי ירושלים להתפלל לאלוהים, ומאיים שמי שלא יתפלל יענש ואז הוא נכנס לבית המקדש.
הוא לוקח את המכתב שסנחריב שלח אליו, פותח אותו על הרצפה לפני ארון הברית, ופונה לאלוהים, הוא מתפלל.
ואז הוא פונה לנביא ישעיהו ומבקש את עצת אלוהים.
ישעיהו עונה לו: "." או במילים אחרות, הכל יהיה בסדר (הישראל המצוי).
חזקיהו ממתין.
ואז מגיע הלילה.
לפי ספר מלכים ב', פרק י"ט, פסוק לה:
"וַיְהִי בַּלַּיְלָה הַהוּא, וַיֵּצֵא מַלְאַךְ ה' וַיַּכֶּה בְּמַחֲנֵה אַשּׁוּר, מֵאָה שְׁמוֹנִים וַחֲמִשָּׁה אָלֶף; וַיַּשְׁכִּימוּ בַבֹּקֶר, וְהִנֵּה כֻלָּם פְּגָרִים מֵתִים."
185,000 חיילים. בלילה אחד, מתים.
185,000 חיילים זאת ממש אוכלוסיית עיר שלמה, זה לא קרב, הם לא נלחמים על חייהם, הם פשוט מתים.
זה אסון מסיבי, מיידי, של צבא שלם שנמחק, באישון לילה.
בבוקר, אלו שאלוהי ישראל ריחם עליהם הסתכלו מסביבם וראו רק גופות.
סנחריב, פתאום, מצא את עצמו עם שריד של צבא.
הוא נסוג, חזר לנינוה, ירושלים ניצלה.
ובהמשך, ב-681 לפנה"ס, סנחריב נרצח על ידי שני בניו במהלך תפילה בבית מקדש לאלהי אשור.
מסתבר שגם גורל זה היה מצוטט בתנ"ך לפני שזה קרה (או שנכתב בדיעבד אחר כך על ידי הסופרים שכתבו את התנ"ך).
עכשיו זה הסיפור התנ"כי, אתם תגידו גוזמאות, רק סיפור, אבל כאן הסיפור מסתעף למקורות נוספים.
למשל הסיפור האשורי קצת שונה; ב 1830 ארכיאולוגים חופרים בנינוה, אותה בירה עתיקה של ממלכת אשור, הם מוצאים מצבה עתיקה העשויה מחימר, מכוסה בכתב יתדות.
המצבה הזאת היא כרוניקה רשמית של מסעי סנחריב, שנכתבה על ידי הסופרים שלו בזמן אמת, הכיתוב על המצבה מתאר בפירוט את כיבוש 46 הערים, את ההגליה של תושביהם, את הזהב שלקח, הכבשים שלקח, הנערים והנערות שלקח כעבדים, ואז.... על ירושלים הוא כותב משפט אחד בלבד!
"וְאֵת חִזְקִיָּהוּ הַיְּהוּדִי - סָגַרְתִּי אוֹתוֹ כְּצִפּוֹר בִּכְלוּב בִּירוּשָׁלַיִם, עִיר הַמַּלְכוּת שֶׁלּוֹ."
זה הכל.
לא "כבשתי את ירושלים, " לא "השמדתי את חזקיהו" לא "החרבתי את בית המקדש" כפי שנהג לעשות.
רק "סגרתי אותו כציפור בכלוב."
ואז המסע מסתיים.
הצבא חוזר לנינוה.
אין שום הסבר מלבד זה.
תחשבו על זה,
אשור הייתה האימפריה שתיעדה כל ניצחון בפירוט מטורף.
הם רשמו כמה ראשים ערפו.
הם רשמו כמה נשים אנסו.
הם רשמו כמה ילדים שעבדו.
הם ציירו את הצלבות העבדים שלהם על קירות הארמון.
ועל ירושלים? הם לא רשמו ניצחון.
למה?
כי הוא לא קרה.
ועכשיו בואו נוסיף עוד זווית מעניינת; הסיפור של הרודוטוס.
עברו 200 שנה, הסיפור עדיין דיי טרי וההיסטוריון היווני הרודוטוס מבקר במצרים.
הוא שומע סיפור מופלא מהכוהנים המצריים על אותו אירוע.
הכוהנים המצריים מספרים לו שהצבא של סנחריב הותקף בלילה אחד על ידי המוני עכברי שדה.
העכברים אכלו את מיתרי הקשת שלהם, אכלו את רצועות העור של המגנים.
אכלו את חוטי המסילות שמחזיקים את החנית במקום.
בבוקר, הצבא היה חסר נשק, ונסוג.
זה נשמע אבסורדי, אבל היסטוריונים מודרניים חושבים שזה רמז למשהו אחר לחלוטין; מגיפה.
באותה תקופה, עכברים היו סימן למחלות - דבר, חולירע, או כל מגיפה אחרת שיכולה לחסל צבא שלם בלילה אחד.
אז מה באמת קרה באותו לילה ב-701 לפנה"ס, אלוהים יודע...
גרסה 1 (התנ"ך): מלאך ה' המית 185,000 חיילים.
גרסה 2 (סנחריב): "סגרתי אותו כציפור בכלוב" ואז חזרתי הביתה. (כל כך לא מתאים לצבא שמגיע לכבוש)
גרסה 3 (הרודוטוס): עכברים אכלו את הציוד שלהם, או, פירוש מודרני, מגיפה חיסלה את הצבא.
שלוש גרסאות, שלושה נרטיבים, ועובדה אחת בלתי מעורערת: ירושלים לא נכבשה.
ואשור, האימפריה הכי חזקה בעולם בזמנו, עשו סיבוב פרסה וחזרו הביתה.
אל תגידו שהמטריקס לא מדליק, שהעבר והעתיד לא מלאים בהזיות.
(וגם ההווה אם תבחנו אותו טוב טוב)