שאריות של החיים

כשהרוחות שורקות בחוץ והגשם נוקש על החלונות וכל האפרוריות הזאת... קשה לי לקום מהמיטה,

אז השעה שאני צריך לקום חולפת ואחרי 20 דק' השעון המעורר שלי באייפון מצלצל ואני פשוט מכבה אותו וחוזר לישון,

עד שימאס לי, עד שאקום בצורה הכי טיבעית, והחלומות מבחינתי הכי מספקים... הכי טובים, הכי מענגים את הנשמה.

והבוקר כשסייימתי להלחם עם המימד הרביעי וחזרתי למימד השלישי, בעודי שוכב עם עיניים עצומות מתחת לשמיכה ומתפנק על הדקות האחרונות במעבר בין המימדים הללו.

תהיתי ביני לבין עצמי לגבי ה- 21 לדצמבר, וחשבתי לעצמי... הרי מתי שהוא המימד השלישי יהפוך למימד רביעי בצורה טיבעית (לפחות על פי אמונות כאלו ואחרות)

אז אולי זה יקרה מחר, כולנו נלך לישון ויותר לא נקום, שלא תבינו לא נכון אנחנו לא נמות לא במובן הנשמה או הנפש, אלא במובן הגופני,

וכולנו נחלום לעד... חלומות נפלאים.

לא יהיה מוות או כאב, גם כל המתים יקומו לתחיה בחלומות שלנו, יהיה סוג של סינכרון ביננו התאחדות החלומות למן חלום אחד גדול שבו כולנו נמצא אושר אחד עם השני.

האמת שסביר להניח שאחרי ה- 21 לדצמבר יהיה ה- 22 לדצמבר ועדיין...

פנטזיות לעת בוקר :)

יום נפלא לכולנו!