סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון

שאריות של החיים

מה הזמן מסמן לי
זה הכל שאריות של החיים

ולחיות את הרגע
להתחיל לאסוף את השברים

אולי אצא יותר
אתחיל קצת למהר
להתחיל להסתדר
ולעשות קצת רעש

אולי מקום אחר
מקום יותר בוער
להתחיל קצת לקלקל
ולתקן עוד פעם
----------------------------------------------------

הניחו את כל הדעות הפילוסופיות, הפוליטיות והדתיות שלכם, לא לדעת שום דבר.
שום דבר זולת מה שאתם שומעים, רואים, מרגישים ומריחים.
קבלו את זה שאינכם הולכים לשום מקום שאינו כאן, ושאין, לא היה ולא יהיה שום זמן אחר מלבד עכשיו.
בפשטות, היו מודעים למה שיש, מבלי לכנותו בשמות ומבלי לשפוט אותו.
אתם מתנסים במציאות עצמה במקום ברעיונות ובדעות על אודותיה.
(דאו: דרך הנהר)
לפני 13 שנים. יום חמישי, 28 בנובמבר 2013 בשעה 5:38

עופרה שטראוס ,יו"ר קבוצת שטראוס, סיפרה אתמול בוועידת הקיימות של "כלכליסט" כי "בעוד כמה שנים לא יהיה מספיק מזון לכולם". לטענתה הפתרון לבעיה הזו יהיה רק אם נעבוד "ביחד".

שטראוס חזרה על המלה "ביחד" כ-10 פעמים ב5 הדקות הראשונות לדבריה.

היא רואה ביצירת טכנולוגיות מזון חדשות בשיתוף הסקטור הפרטי ,הממשלה וגופים שונים בעולם, כפתרון למחסור. 

הדבר ,לדבריה, רק יאיץ את קצב ייצור המזון בארץ ובעולם. נשמע טוב? מסתבר דווקא שהפוך: מזון שמסופק בשפע ובזול לכולם, הוא תרחיש שגם הממשלה וגם הסקטור הפרטי יעשו הכל כדי למנוע ממנו להתקיים"ביחד".

קראו למה.

אז בואו נתחיל עם החלק הראשון ב"ביחד" של עפרה שטראוס -הממשלה.

שטראוס טוענת שהממשלה תומכת בחדשנות טכנולוגית ,שבסופו של דבר גורמת להאצת קצב ייצור המזון.

אלא שמסתבר שמרכז המחקר והמידע של הכנסת טוען אחרת.

על פי מסקנות דו"ח המרכז, דווקא טכנולוגית המזון מהווה כאב ראש גדול לממשלה.

כל כך גדול עד שהיא במכוון משמידה מזון או מכוונת אותו אל מחוץ לשוק המקומי. הנה מה שנכתב ב ושכותרתו "התמודדות עם עודפי תוצרת חקלאית":

"עודף תוצרת הוא בעיה אופיינית של שוק חקלאות מפותח. שיפורים בטכנולוגיות של אמצעי הייצור וההתייעלות בעבודת המשק החקלאי תורמים לגידול בהיקף התוצרת החקלאית, ולעתים היקף התוצרת החקלאית עולה על הצרכים. עודף תוצרת חקלאית עלול לגרום לירידה במחיר התוצרת בשווקים מתחת להוצאות הנדרשות לגידולה.
יש כמה דרכים להתמודד עם עודפי תוצרת חקלאית, ומדינות בעולם נוקטות מגוון שיטות התמודדות: מכירת עודפי תוצרת לתעשייה; מכירת עודפי תוצרת למדינות אחרות; עידוד המגדלים לעבור לגידולים שהמדינה מייבאת במקום גידולים שהשוק המקומי רווי בהם; קביעת מכסות ייצור ומחיר מובטח;השמדת עודפי תוצרת; קניית עודפי תוצרת במרוכז למגוון שימושים. לכל פתרון יתרונות וחסרונות משלו."  

שטראוס מספרת גם על החלק השני ב"ביחד"- שזה המגזר הפרטי בארץ בשיתוף גופים שונים מהעולם.

היא מציעה ששטראוס תרכז את טכנולוגיות המזון להגברת קצב ייצור המזון.

הבעיה היא שבשיטה הקיימת השאלה היא לא כמה ייצרת אלא כמה מכל זה העברת בסוף לצרכן.

חשוב להבין, חברות המזון מחויבות בראש ובראשונה לבעלי המניות, הרבה לפני הצרכנים. השילוב של החברות "ביחד" עם הממשלה,  

מבטיח שלעולם בשיטה הנוכחית היצע המזון המיוצר שיגיע לצרכן יהיה מוגבל. כבר היום כ-40% מהמזון המיוצר בישראל מושמד ונזרק בכל שנה לפח.

חלק גדול ממנו מושמד במכוון כתוצאה מהרצון לשמור על רמות מחירים גבוהות. יש חלק נוסף של חברות מזון קטנות יחסית ,שאמנם לא מושמד,

אבל דואגים שלא יגיע לרשתות השיווק הגדולות כדי שלא יפיל את המחירים. אם אכן היה מנוצל כל פוטנציאל יצור המזון בישראל והוא היה מועבר לצרכנים,

היינו יכולים להבטיח בטחון תזונתי לעוד הרבה שנים קדימה גם ללא צורך בחדשנות טכנולוגית .

הבעיה במקרה כזה של שפע מזון,תהיה למנכ"לי חברות המזון ,שיצטרכו למצא פתרון לצניחה החדה ברווחי החברות שלהם.

בעיה נוספת היא החשש שרווחי החקלאים ירד עד כדי כך שלא ישתלם להם לגדל לנו מזון. מנפלאות השיטה הכלכלית.



מקור:

 

 

 

 

ובלי כל קשר, קישור לסרט שאהבתי משנות ה- 80 (THE FINAL COUNTDOWN) בצפיה ישירה:


לקרוא ולהוסיף תגובות, הרשמ/י או התחבר/י.

הרשמ/י התחבר/י