מה שבטוח שלפעמים ממש במקרה הרבה יותר קל להיות מאשר לא להיות.
בשיר השירים יש פסוק "השבעתי אתכם בנות ירושלים בצבאות או באילות השדה, אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ"
כבר לפני אלפי שנים נכתב על אהבה, על הקלות בלעורר אותה שנחפוץ בה שוב, כזאת שנמצאת שם תמיד למרות תהפוכות העיתים.
זאת שיש לה טריגר, שמופעלת וגורמת לנו להתגעגע נואשות, לרצות ולשכוח את כל הדברים שלא עבדו בסיבוב הראשון ולצפות אך ורק לטוב.
הכי קל לחזור אל אהבה שכזאת, הכי קל לחבק אותה חזק ולהצמד למוכר ולאהוב, לפנטזיה.
אבל אנשים יקרים... המציאות היא ש"מה שהיה הוא שיהיה ומה שנעשה הוא שיעשה"
בסופו של דבר אין כל חדש תחת השמש, האהבה שנגמרה תגמר שוב.
בראיית העולם שלי אנו נולדים לבד ונשארים לבד עד המוות (אשר גם הוא בתורו לבד),
הביחד הוא אך ורק אשליה זמנית ומתוקה.
יש שיגידו שכל העולם הזה זמני ובסך הכל הוא אשליה אחת גדולה, אם כך...
הכי מתאים שיש