בכל פסח ע"פ המסורת יש מצווה להזכר ביציאת מצריים ולספר עליה.
אני? אני נזכר בכל פסח בדברים מציאותיים הרבה יותר, חוויות מדהימות שהעולם סיפק לי.
פסח שנת 2000, אני .
אחרי שחוויתי את חגיגות המילניום בטיים סקוור בניורק.
אני בן 22, ילד שהצליח מעל המצופה, אני נמצא בארה"ב כדי לרכוש חוויות שאפילו לפנטז עליהם לא ידעתי.
אל סריטו, היא עיירה ציורית יפיפיה הנמצאת על צלע הר (כך אני זוכר אותה) העיירה משקיפה על הים, האיים וגשר הזהב.
תמונת המחשה לנוף, במציאות היינו בנקודה גבוהה יותר
אי שם לפני 15 שנה...
היינו 10 חבר'ה, רק גברים כולנו צעירים מישראל, שכרנו וילה ענקית לשבוע, הכוללת את כל מנעמי החיים.
בריכה, גקוז'י, סאונה, 800 ערוצי טלווזיה, אני עדיין יכול לראות את זה בעיני רוחי...
הכל יוקרתי ויפיפה, כל מה שישראלי צעיר ורעב יכול לפנטז.
הבאנו אוכל, שתיה חריפה וכמובן... בחורות מקומיות שישארו, שיהנו וינעימו את זמנינו.
שתינו לשוכרה, סיפרנו בדיחות וחוויות מהארץ ומהעולם ועשינו מה שעשינו.
בסוף הלילה (או בתחילת היום תלוי בנקודת המבט של הצופה) שיכור כלוט יצאתי לנשום אוויר, ונעמדתי במרפסת.
באותו הרגע נגלה בפני הנוף היפה ביותר שראיתי מימיי, הנוף הזה נחרט בי יותר מכל דבר אחר באותה תקופה.
סאן פרנסיסקו וגשר הזהב מכוסים בעננות נמוכה המכסה אותם חלקית, וקרני הזריחה פוגעים ומאירים בזה אחר זה אזורים כאלו ואחרים.
אני עוצם את העיניים ופותח אותם כדי לוודא שאני באמת רואה מה שאני רואה, וזה באמת שם!
צובט את עצמי חזק כדי לוודא שמה שאני רואה באמת אמיתי, וזה כאב! זה אמיתי!
התיישבתי על כסא הנדנדה מול הנוף המרהיב הזה אשר לא יכולתי להתנתק ממנו,
ופשוט נרדמתי...