כשקפצתי היום לדואר כדי למשוך מספר חבילות תהיתי ביני לבין עצמי איך אקח אותן, היו לי בערך 8 חבילות והלכתי ברגל, מרחק של 10 דק' מהדירה.
כשהגעתי לדואר כעסתי על העצלנות שלי, איך יצאתי מהבית בלי שקית ואיך לעזאזל אני אלך הביתה עם כמות כזאת של חבילות.
אני עומד מחוץ לדואר כש 20 אנשים לפני ומעביר את הזמן, מסתבר שלא רחוק מהדואר ישנו סופרמרקט קטן, פרטי ונחבא.
כשקלטתי את הסופרמרקט עברה לי מחשבה להכנס אליו ולקחת ממנו שקיות.
כמובן שעצרתי את עצמי, הרי לא נעים, הבעלים אינו חייב לי כלום, אני לא מוכן שיפסיד בגללי אפילו לא אגורה שחוקה...
עוד המחשבה רצה בראשי ופתאום משהו מתעופף ונצמד לי לרגל (אני נוהג להסתובב בשכונה עם כפכפים ושרוואל בקיץ)
אני מסתכל לכיוון הרגליים ומגלה 2 שקיות של הסופרמרקט, סגורות ומהודקות אחת לשניה, לא כאלו שפתחו אותן או השתמשו בהן.
כך מצאתי את עצמי באמצע השכונה מחייך חיוך גדול מסתכל אל עבר השמיים, ואומר תודה. :)