הבוקר היה לי תור מוזמן לסניף הדואר המקומי,
תור מוזמן למי שלא יודע זהו תור שמזמינים מראש דרך האינטרנט, ואין צורך לעמוד בתור הרגיל.
כשהגעתי, העמדה היעודית להדפסת מספרי התורים היתה כבויה (עמדה מעוצבת שבתוכה מחשב עם מדפסת ומסך מגע).
לפני עמדו שתי בחורות בשנות ה 20 המוקדמות של חייהן שגם הזמינו תור מראש ופשוט עמדו ובהו במסך הכבוי,
שאלתי אותן למה הן עומדות סתם ובוהות במסך, שיבדקו עם עובדי הסניף מה נסגר עם העמדה ולמה היא לא עובדת וניגשתי בעצמי לשאול.
כל העמדות היו תפוסות אז חיכיתי, לא אוהב להדחף, חיכיתי שאחד הדלפקים יתפנה ואז אגש לשאול.
אחת משתי הבחורות ראתה שאני מחכה שיתפנה דלפק וכנראה לא ניחנה בסבלנות יתרה (או בסבלנות בכלל) החליטה להדחף ולשאול,
עובדי הסניף ענו לה שבדיוק הם הוסיפו נייר למדפסת ובעקבות כך העמדה הפסיקה לעבוד ואין להם מושג למה.
הבחורה, בלי לחשוב פעמיים חזרה לעמדה, הוציאה והחזירה את השקע שלה מהחשמל מספר פעמים,
חיפשה מתגי הפעלה מסביב למסך, ובסופו של דבר אחרי מספר דק' מצאה מתג שהחזיר את העמדה לחיים.
עכשיו, זה לא שלא יכולתי לתפעל את העמדה מחדש בעצמי,
אבל בחיים לא הייתי מתעסק עם משהו שאינו בבעלותי, באחריותי או ללא בקשה מפורשת מבעלי המחשב\העמדה.
לא אגיד שהיא לא עשתה לי טובה, היא עשתה, בזכותה יכולתי לממש את התור המוזמן שלי.
אני משער שהיא עשתה זאת מחוסר הבנה להשלכות האפשריות.
האם זאת באמת החוצפה הישראלית? או שמא פני הדור הצעיר שאין לו גבולות?
ואולי אם הייתי בשנות ה- 20 המוקדמות של חיי, ללא הבנת השלכות, ללא סבלנות, וללא גבולות...
הייתי מפרק את העמדה לגורמים :)