מכיוון שיש יותר מידי אנשים שאני מכיר שהולכים היום לדאנג'ן....
יש מצב שגם אני אגיע ולו רק בגלל לחץ חברתי.
בתקווה שתהיה מסיבה טובה.
בואו להגיד שלום :)
ולנושא אחר: סוף סוף חדשות שוות!
תגלית: נחשפו קטעים חדשים של סיפורי גילגמש
מוזיאון בעיראק הצליח להציל מטמון של עתיקות מידי מבריחים,
ביניהן עשרים שורות של האפוס העתיק שתרמו תובנות מעניינות לעלילותיו של מלך ארך שלא נודעו עד כה,
ובהן מה שעשוי להיות מודעוּת סביבתית נדירה במיוחד
........................
חוקרים שבחנו את הלוחות הבינו במהרה כי יש בהם תגלית מרתקת אחת במיוחד: לוחית שנשברה לשלושה חלקים, שעליה נחרט בכתב יתדות מה שנראה כשורות שלא נודעו קודם לכן מאפוס גילגמש, אגדה שומרית בת 4,000 שנה שיש מי שמחשיבים כסיפור האנושי העתיק ביותר. האגדה מספרת על עמלו של גילגמש, המלך הגדול של ארך, שנסע ליער הארזים עם חברו אנכידו, איש פרא חצי-אלוהי, בשביל להביס את ח'ומבבה הענק. האפוס מכיל בתוכו מליצות אוניברסליות רבות – גאוותנותו של הגיבור, הפחד מהמוות ואפילו מבול גדול, שבו ניווט נוסע בתיבה.
עשרים השורות החדשות מציעות כמה פרטים ותובנות חדשים על האפוס. 'היסטוריה עתיקה' פירטה כמה מהם: גילגמש ואנכידו ראו את ה'קופים' כחלק מממלכת החי האקזוטית והרעשנית של יער הארזים. פרט זה לא הוזכר בגרסאות אחרות של האפוס; ח'ומבבה מופיע לא כענק ברברי אלא כשליט זר, הנהנה ממוזיקה אקזוטית בחצרו, על פי דרכם של מלכים בבלים. פטפוטם של הקופים, שירת הצרצרים וצפצופיהן של ציפורים רבות יצרו סימפוניה, או קקפוניה, ששעשעה בכל יום את שומר היער, ח'ומבבה. מכאן עולה שיער הארזים היה משכן קקפוני של האלים.
כמו כן ישנה בשורות אלו תפנית מודרנית מעניינת, כפי שהסביר ג'ורג' ב'לייב סיינס': "'גילגמש ואנכידו כרתו את הארזים בשביל לפלס דרך לבבל, ובטקסט החדש ישנה שורה שנראה כי מביעה את הכרתו של אנכידו בכך שצמצום היער לשממה הוא דבר שרע לעשותו, וכי הוא יכעיס את האלים", אמר ג'ורג'. הוא הוסיף שכמו התיאור של היער, סוג כזה של מודעות אקולוגית נדירה מאוד בשירה עתיקה.
............