במלתחות חדר הכושר ניגש אלי בן 17 ומספר לי על כך שאינו מצליח לפתח קוביות בבטן לא משנה מה הוא עושה.
אני מסביר לו כמה תאוריות על מאגרי השומן בגוף ועל תאי שומן ואת ההסבר אני חותם ב"יגעת ומצאת, תאמין."
הילד מסתכל עלי ושואל, "מה???"
אמרתי לו שוב בנחת, "יגעת ומצאת, תאמין."
אז הוא שואל אותי, "מה זה יגעת ומצאת, תאמין???"
גערתי בו, "אתה לא יודע בכלל פילוסופיה יהודית? מה מלמדים אתכם בבית הספר לעזאזל?"
ומסביר לו שאם מתאמצים בסוף מגיעים לתוצאה הרצויה.
הילד הולך ואני נשאר במלתחות עם מתאמן בן 65, בסמול טוק שמתפתח אני אומר "הנוער של היום..." ונאנח.
"למה אתה מתכוון?" הוא שואל, ואני עונה ש"הילד לא ידע אפילו מה זה: יגעת ומצאת, תאמין"
המתאמן שנראה שלא הבין מה אמרתי עונה, "מה???" חזרתי ואמרתי לו "יגעת ומצאת, תאמין" אז הוא שואל אותי, "מה זה???"
אני אומר שוב לאט (אולי אני לא ברור, אולי הוא לא שומע טוב) "י ג ע ת ו מ צ א ת ת א מ י ן"
"אין לי מושג מה זה", הוא עונה לי.
הלכתי לארונית שלי ודפקתי בה את הראש (חלש, בצחוק, ומרוב תסכול), חושב לעצמי, האם אני חולם חלום בלהות???
המתאמן בן ה 65 לא נשאר אדיש לתסכול שלי ושאל אותי בדאגה "מה אתה עושה", עניתי לו בלחש, אני לא...
מאמין!
(יודעים מה? יש עוד אופציה שאני מוכן לקבל, וזה שלכמה דק' ביקרתי במימד מקביל)