בשיחה עם חבר בחדר הכושר הוא אומר לי;
"רז, יש לך טביעת עין טובה על אנשים, מה אתה חושב עלי?"
"אתה רוצה תשובה אמיתית או תשובה דיפלומטית?"
"תגיד לי את כל האמת בפנים"
"אתה בטוח שאתה מסוגל להתמודד עם זה?"
"כן"
"יש לך לב טוב, אחרת לא היית חבר שלי כאן, אבל אתה מאד יהיר"
(הוא כמובן נפגע, אבל אמרתי לו לפני שאני אומר הכל בפנים כששואלים אותי אז שיתמודד)
"איך בדיוק?"
"זוכר במלתחות שאנו מדברים על נושא ואני טועה, ואתה מנפנף שוב ושוב בידע השגוי שהיה לי לפחות במשך שנה?"
"נו?"
"אז יש דרך, כשאתה טועה אני אומר לך, אולי אתה טועה, בוא נבדוק יחד, לעולם לא אזכיר שטעית שוב"
"כשאני טועה או לא טועה, אלא אתה חושב שאני טועה אתה אומר לי "טעית, אני שכחתי את מה שעוד לא למדת" ומתנשא"
(טוב נו הוא 15 שנה יותר גדול ממני)
"אבל אני אגלה לך סוד...כשאני טועה, אני לא באמת טועה, אני עובר בין עולמות, ולא תמיד המידע שאני מחזיק נכון לגבי העולם הנוכחי"
כאן הוא החל להסתבך, כי הוא הסכים איתי בעבר על קיומם של עולמות מקבילים ועכשיו תהה בקול איך אני עובר בינהם.
בשביל הספורט התערבתי איתו על האדם החושב; כיצד הוא זוכר את הפסל.
הוא זכר את הקודם (ישנו אפקט מנדלה על הפסל הנוכחי) וכמו שהוא רגיל, הוא היה מאד יהיר בבטחון שלו.
מיותר לציין שהוא הפסיד וקצת נבהל כי הוא היה בטוח במיליון אחוז, והתחיל לפקפק בעצמו ובזכרון שלו.
"אתה רואה, גם אתה טועה, עכשיו השאלה איך אני מגיב לטעות שלך, האם אני מוריד אותך ומקטין אותך, או מרים אותך ומעלה אותך"
הסברתי לו על אפקט מנדלה ושכנראה גם לו יש נתונים שונים כאלה או אחרים בראש מאשר הנתונים הנמצאים בעולם הנוכחי.
בסוף השיחה הוא הודה שהוא יהיר במקצת ושהוא ישנה את הגישה שלו, או לפחות ינסה.
מעז יצא מתוק.