ערב טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

אידיוט אחרונות

דוסטוייבסקי לעניים

?!?

לפני 14 שנים. 8 במרץ 2010 בשעה 6:16

אז ככה מכשירים שרצים פה???

קופי / פייסט של אוסף קלישאות מטומטמות זה מה שמעיר את החבר'ה?! 😄

אני אומר,

- להעלות למוקד את כל אלו שמתפרנסים מכתיבת רשימות זבל לאתרי האינטרנט.

- לדחוף פלאגים ולכפות את כל אלו שמעבירים את הרשימות בין האתרים ו"משביחים" את מוחנו בחרא הזה.

ולגבי כותב/ת המאמר, זה באמת לא אני... אותי הצחיק גיבוב השטויות הזה.. נראה לי שהייתי היחיד, כי אתן הצלחתן לקבל את זה ברצינות...

אהההה, אופס... שכחתי, ביאולוגית יש כאלו שעברו את גיל 35 והדבר היחיד שהיה חסר ברשימה וכנראה מתמוגג עם השנים זה.....


חוש הומור!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

חחחחחח

שרלילי, באמת שזה לא מייצג את הציניות הרגילה שלי, אבל בשבילך במיוחד אני אתאמץ להבא, מבטיח. אוקיי?

- להעמיד את פילי,בתיה וזרה למכירה פומבית לטיסה הראשונה למאדים שיפריחו את השממה!!!!!

בנות, אוהב אתכן!!! כל אחת בדרכה המיוחדת הצחיקה אותי בטירוף בתגובה שלה!

לפני 14 שנים. 7 במרץ 2010 בשעה 20:48

לספר לכולם שפעם היית כוסית-על
זה רק מחדד את זה שהיום את – לא. זה גם אומר שהשלמת עם זה ששנותייך היפות כבר מאחורייך וזה ממש פאתטי בהתחשב בגיל הצעיר שלך.
וכדי לא להוסיף פאטת על פאטץ – הגיע הזמן לזרוק את המכנסון ההוא, מפורים 1998. הוא בקושי עלה עלייך אז והיום הוא לא יעטוף לך אפילו את הזרת. אז היית צריכה להכנס אליו בשכיבה בעודך עוצרת נשימה כדי לסגור את הכפתור. היום המקסימום שתוכלי לעשות זה להסתכל עליו ולהיזכר שפעם, לחמש דקות, היית כוסית על.

לנסות להיות רזה כמו דוגמנית
זה לא הלך לך אז וזה לא יילך גם היום. מה שאומר שהגיע הזמן לערוך מיקצה שיפורים בדמויות המודל שלך. להתאים אותן לרוח הזמן. שלום אנג'לינה ג'ולי וברוכה הבאה אופרה ווינפרי. מבאס אותך? אל תתייאשי, שחור זה מרזה.
תביני, אנורקסית בת 30 פלוס זה מה-זה ניינטיז. וגם בולמית זה לא להיט. ביננו, בגיל הזה, עם הציפורניים המטופחות זה קצת חבל לדחוף אותן למעמקי הגרון, לא? לכי תדעי איזו חומציות תהרוס אותן.

לספר לכולם איזה ילדים מושלמים יש לך
זה רק מדגיש את זה שיש לך נשמה של סבתא'לה. וזה רק אומר שאת לא מבינה כמה אנשים אחרים משתעממים לשמוע איך הילדה שלך חכמה והילד שלך מפותח כל כך שהוא כבר סיים הארוורד והוא רק בן שנה ושבוע. להבדיל ממה שאת חושבת, סיפורי גאונות של ילדים שאינם פרטיים שלך, מעניינים אנשים אחרים כמו שמעניין אותם לשמוע מה אכל השר ישראל כץ לארוחת בוקר. זה לא מרשים אנשים – זה מייגע אותם.
וזה לא שאני מזלזלת באוצרות שלך. חס וחלילא! יכול להיות שהם באמת חכמים כמו כדורגלן ויפים כמוהו. אבל תתמודדי עם זה – הילדים שלך מעניינים אנשים אחרים כמו צ'ינצ'ילה דרוסה דאשתקד.

לשמור בקנאות על חולצות סוף מסלול
תתמודד עם זה נשמה – הצבא נגמר. החברים התפזרו, נסעו, חזרו, התחתנו, התגרשו, עשו ילדים ויש להם GPSוכרס קטנה. הגיע הזמן להיפטר מהחולצות המתפוררות האלה, עם הציורים המכוערים בקו רועד וסיסמאות שרק אתה יודע מה הן אומרות. ואם נהייה כנים, יכול להיות שאפילו אתה כבר לא זוכר מה זה אומר. אחרי הכל, עברו כל כך הרבה שנים. סביר להניח שהחולצות-סמרטוט האלה אפילו לא עולות לך על הכרס היום!
כן כן, זה נוסטלגיה. אני מבינה בהחלט. גם לי יש נוסטלגיה. אבל היא באלבום תמונות יא אידיוט! היא לא נרקבת לי בארון והיא לא במצב כל כך דהוי שהיא ראוייה להיות מצע להמלטה הבאה של החתולה.

לספר בדיחות גסות
אתה חושב שאתה מגניב, אבל אתה בעצם מביך את כולם חוץ מעצמך כי אתה לא קולט כמה שזה נראה דבילי. כבר שנים לא שמעתי בדיחה גסה שהיא גם שנונה וגם מצחיקה. מילא בדיחה גסה – אבל כשזה מגיע מגבר מגודל שחושב שאני אחד מהחבר'ה במילואים זה כבר פאטת רציני. כאילו, מה עכשיו? נשב ביחד, נעשה טוסטים על תנור ספירלה ונגרבץ? אין לך משהו יותר טוב לעשות?

לשכנע אחרים לחשוב כמוך
בגילך אתה כבר צריך לדעת שהחבר השמאלני שלך לא ישנה את דעתו כי אתה מטיף לו שארץ ישראל היא שלנו ורק שלנו. אתה גם אמור לדעת שלא יעזור לך לנסות לחנך נהגים אחרים בכביש – אלא אם מתחשק לך להיות הכותרת הבאה בעיתון: "פוצץ במכות נהג מחנך". אתה גם אמור להבין שלא משנה כמה אתה צודק – תמיד יהיה מי שיחשוב שאתה טועה. אתה יכול לכעוס עליהם, אתה יכול לריב איתם, אתה יכול לפתוח מלחמת עולם אידיאולוגית וליצור פילוג – זה לא יעזור לך. בסוף תהייה צודק אך בודד.

לדבר על מה עשיתם בצבא
זה ממילא כבר לא עדכני וזה בטוח כבר לא מעניין. אז רצת על הג'בלאות ואכלת אבק. כל הכבוד! אתה מאד מיוחד. כמו עוד איזה חמישה מליון ישראלים שעשו אותו דבר לפניך, אחריך ומצדדיך. אם אתה חושב שזה מעניין את החבר'ה במשרד אתה טועה. ואם אתה חושב שאשתך שתחייה מרותקת לסיפורי קורס הקצינים שלך – תחשוב שוב.

לפגוש חברה מהתיכון ולהגיד עליה שהיא הזדקנה
תסתכלי במראה. זה לא שאת בזמן הזה הפכת לבריטני ספירס הצעירה.

להגיד לבת הזוג שלך שהיא צריכה לרזות
כי אז היא עלולה להגיד לך שהגיע הזמן להיפטר מהשיער שצמח לך על הכתפיים ובאוזניים. כן, אחרי גיל מסויים גברים מצמיחים שיער בכל מקום חוץ מעל הראש. היא עוד עלולה להזכיר לך את זה.

לחמצן שיער
תתמודדו עם זה – אנחנו הגזע השמי וזה אומר שיש לנו שיער כהה. מי שלא נולד בלונדיני, שיעשה טובה לשורשים שלו וישאיר אותם כפי שהם. אין דבר יותר עלוב מלראות אשה מבוגרת מסתובבת עם רעמה צהובה פלורסנטית וגבות שחורות משחור מתנוססות בגאון ובקונטרסט מסנוור. אחותי, שיער כהה זה יפה. שחור זה מרזה. לכי על זה עד הסוף ותשאירי את הבלונד לשקופות מסקנדינביה.

הקרדיט למישהו אחר... אבל חמוד..

לפני 14 שנים. 6 במרץ 2010 בשעה 22:14

אין כמו הופעת רוק במוצ"ש במועדון אפוף עשן ומפוצץ בקהל..

כוסית מנומשת שכל הערב מתחככת בידך עם שדיה...

אדרנלין עף באוויר וההרגשה מפוצצת..

חבל רק שהיא לא נראתה טוב כמו שהרגיש הציצי המרופד שלה

לפני 14 שנים. 28 בפברואר 2010 בשעה 19:06

כל מילה נוספת מיותרת...

מוזמנים הפוסקים לדון בדבר...


http://news.walla.co.il/?w=/1/1648209

לפני 14 שנים. 28 בפברואר 2010 בשעה 12:33

שיאצו כיפות

האם זה הוא המונח האולטימטיבי ל אם כל הסיוטים הפולניים/בלקניים?

או שמא כמו שנהוג להגיד בעדה הרוסית עליה למען ירידה?

קינוח לארוחה דשנה? לשמנים שביניינו..

או אולי לא לייפות דברים שלא צריכים יפויי?

פשוט לקרוא לילד בשמו?

מציצה היא מציצה.. למרות שבעיר הבירה החליטו כנראה בידיעה גמורה שככה צריך לקרוא לסוכריה על מקל..

לפני 14 שנים. 26 בפברואר 2010 בשעה 19:42

בצער רב וביגון קודר...

לפני 14 שנים. 25 בפברואר 2010 בשעה 21:35

מה יותר מעליב ?

יופי מכוער או כיעור יפה?

לפני 14 שנים. 23 בפברואר 2010 בשעה 21:53

אפתח בגילוי נאות, אני עייף..

עד לפני שנה הייתי רגיל להיות עייף.

במשך כל יום הייתי ער 16-18 שעות בעבודה ואפילו הצלחתי להינות מהמצב.

שנה חייתי באופוריה, חופש!! מנוחה לגוף ולנשמה.. חיי איכות, אהה בעצם, קוראים לזה, חיים.

ועכשיו, בערוב חיי, החלטתי לנסות את עצמי מחדש.

אבל, מה אגיד ומה אומר, הגוף כבר לא ממש סוחב..

העייפות ממלאת אותי כל אימת שמתחשק לה. ההשכמה בבוקר נהית אפילו קשה מבעבר.

השעות הקטנות של הלילה הופכות להיות יותר קשות מיום ליום..

אני שונא לכתוב על זה לעצמי שוב ולתכר, אבל כנראה שאני מתחיל לחוש באותם רגעים משפילים בחייו של כל גבר.

משבר גילה ה... הזקנה הופכת להיות רלוונטית יותר מבעבר, ואני מבין שלפני עשור התגייסתי לפני 2 עשורים הגעתי לארץ.

החיים מתחילים לקבל נפח של מה היה ומה עוד צפוי להיות לאור מה שהיה.

אכן, קשים הם חייו של בחור שיש לו יותר מדי שעות שהוא ער במהלך היום וחושב על הבולשיט הזה ברמה כזו שכמעט מצליחה לחלחל

פנימה.

לפני 14 שנים. 23 בפברואר 2010 בשעה 12:25

היום אירעה תקלה...

תקלה חמורה שלא חשבתי שתקרה...

אתמול קיבלתי הצעה למין באוטובוס!!!

א. לא יקרה
ב. לא עולה על אוטובוסים
ג. למה אני צריך שסבתות תימניות יבהו בי ויצקצקו

לפני 14 שנים. 21 בפברואר 2010 בשעה 7:12

he he he

da goooood life