בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

אידיוט אחרונות

דוסטוייבסקי לעניים
לפני 14 שנים. 30 בינואר 2010 בשעה 1:09

יש דברים נסתרים, לא נבין לא נדע...

למה יש דברים שאני לא מבין...

לפני 14 שנים. 25 בינואר 2010 בשעה 23:26

לפי בקשה השמורה במערכת, נתבקשתי, טוב לא ממש התבקשתי. התנדבתי, בעצם להגיש את המדריך הקצר למחזר הרוסי המצוי.

המחזר הרוסי המצוי, הינו זכר ממוצא רוסי או באלטי והוא שונה לחלוטין מבן דודו הרחוק, המחזר הקווקזי/בוכרי המצוי שידוע יותר בכינוי המחזר הערס שמתחקה אחר לבנטינים צ'חצ'חים.

את המחזר הרוסי המצוי ניתן למצוא ב 3 שמורות עיקריות כשהוא מסתובב בחופשיות יחסית:

בת ים - שמורת הרוסים האולטימטיבית בה הזכרים הרוסים נעים בצורה חופשית בכלל חלקי השמורה ב 2 דרכים עיקריות :

- רכב שנרא בהגייה המקומית, ערסמוביל.
- רגלית באיזור טיילת ע"ש הרב שליט"ה, שלמה לחיאני הצדיק.

התחנה השנייה שבה נצפים זכרים רוסים הינה בנתניה. עיר היהלומים מאכלסת בתוכה אוכלוסיה רב גונית. על כן את המחזר הרוסי יותר קשה לפגוש נע בחופשיות, לאור העובדה כי המחזרים הערבים והבוכרים מאיימים על שטחי המחייה שלו.

התחנה האחרונה בה ניתן לצפות במחזרים רוסים הינה בת"א רבתי כשעיקר איזור מחייתם באכיפלג הוא באיזור טבורה של העיר, שמבחינתם הוא נמצא בדרום.

המחזרים הרוסים גם נחלקים ל 3 סוגים עיקריים:

- הרומנטי - מגיע עם פרחים / ממתקים וקונדום שאמא דחפה לו למעיל בתקווה שהסטיב ארקל האשכנזי הזה סוף סוף יביא כלה הביתה או לפחות מישהי קלה שגם אמא שלו תוכל להתפזר בעבודה שהבן שלה הוא רווק מבוקש כמו הבן של לריסה הקופאית שהבן שלה הצטלם לפרסומת בערוץ הרוסי.

- השרמנטי - מגיע לדייט עם מבט נוגה בעיניים. הוא בא בלי ארנק כי איבד את הכסף בניסיונות להתעשר במהירות ולקנות לאמא שלו ביואיק.

- הבן זונה - ובכן, הסוג הכי מסוכן מהזכרים הרוסים שמחזרים אחרי נקבות. הסיכון במחזר זה הוא בכך שהוא פוגע הן באולוסיית היעד של נקבות רוסיות אך גם תוקף לעיתים נקבות לבנטיניות תמימות למראה.

ראו הוזהרתם.

עכשיו תתארו שאתם משתמשים בסמים קשים, תיארתם?
יופי, עכשיו תתארו שלקחו לכם את הסמים והכניסו לתוך חור בקיר שאותו מילאו בבטון.
גם את זה תיארתם? יופי
עכשיו דמיינו שקשרו לכם את הידיים מאחורי הגב!!

בשבוע הבא אני אדבר אתכם על משפחת הנברנים...

לפני 14 שנים. 25 בינואר 2010 בשעה 20:44

היו ימים שבהם אהבתי וסבלתי.
היו ימים שרק עליה חלמתי.
ראיתי אותה בחלומי,
רוכבת על סוס לצידי.

מה לי ולשעמום הדפים שבספר,
כשלרגליה יכולתי ליפול.
מה היה איתך נסיכת דמיונותיי,
מה נשאר ממך מושא חלומותיי.

גופנו שחו בשמחת האביב.
ראשינו הסתחררו מהיין.
הסבל והעצב נראו רחוקים,
אהבתנו נראתה ממרחקים.

ועכשיו אני מוכן,
צוחק דרך הדמעות
ובוכה ללא סיבה.
גופה קפא וכך גם ליבה.
ממצגי השווא ומהפחד
להזדקן יחדיו.

הספקתי לשיר את שירי ההלל.
הבנתי לא לחכות לחלומות.
הימים נטוו בחוטי של שקרים,
איתה היו רק תעתועים.

לא מחכה להמשך מופע התחפושות.
שובר כלים ומשתחרר מהשקרים.
לא אשרת כעבד חלומות השווא
ולא אתפלל לזאת שאוהב.

לפני 14 שנים. 23 בינואר 2010 בשעה 23:55

1. טיפשות.
2. טמטום.
3. אוולת.
4. אוטיזם ( לא הרפואי )
5. פיגור שכלי ( כאלו שההורים שלהם אחים )
6. אידיוטים.
7. אנאלפבטים גמורים.
8. מפגרים ( שוב פעם לא בהיבט הרפואי )
9. רפי שכל ( כן, כן.. שוב )
10. אנשים שכוללים בתוכם את כל הרשימה הנ"ל.

לפני 14 שנים. 21 בינואר 2010 בשעה 1:30

איך נלחמים בעייפות?

לפני 14 שנים. 13 בינואר 2010 בשעה 18:11

http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1142393.html

להחרים, להחרים, להחרים

שתמשיך להשתגל עם גויים בניכר ושתפסיק להציק בעניניים, נמאס.

לפני 14 שנים. 10 בינואר 2010 בשעה 21:45

למה לכל דבר שרוצים להדגיש טיפה יש שם בומבסטי??

האינסטלטור מס' 1 בארץ!!! ( לי יש את החריץ הכי גדול )
חברת התעופות הטובה בעולם ( ובאותיות סופר קטנות, עפ"י סקר דעת קהל שבוצע בגוואטמלה בשנת 1975 )

למה הצימרים הפכו להיות פנינת החלומות פינת משעול האבנים הבוחשות ( או שמישהו בוחש שם ולא שמנו לב )

למה אולמות אירועים הם טרויה או רויאל גארדן ( כאילו שאיזה מלך היה מוכן לעבור דרך פ"ת או אשדוד )

למה כל דבר צריך להוסיף לו תוספת לפיאור והידור?? מה אני לא אקנה חלב כי הוא לא בטעם של פעם??

הכבלים שלי ישדרו פחות טוב אם זה לא יהיה מהספק עם שירות הלקוחות הכי טוב שעונים בו תוך 2 שניות אם אתה רוצה להתחבר וכשאתה רוצה להתנתק יוצת לך הנשמה?

העיתון שאני קורא הוא בעל התפוצה הכי גדולה בארץ? ומה המתחרה? מוציא ב 4 עיתונים פחות?

למה מהדורת חדשות היא הנצםית ביותר ב 2? ו ב 10 היא בעלת שיעור הרייטינג גבוהה בקרב ערבים ואוהדי הפועל?

ולמה שמו לערבים את הקופסא של הרייטינג בבית? הם הרי רואים על ג'זירה כל היום, לא?

למה כל הזמן אני מזכיר לעצמי את הילד מקופת חולים כשאני עומדת מול הביורוקרטיה וטוען שלמרות שאני לא אוהב אנאלי המדינה מצליחה איכשהו לתקוע אותי מבלי שאני אספיק למרוח וזלין?

למה אחרי שאני נוסע בכביש 6 אני צריך לשלם קנס רק כי הם שלחו מכתב לכתובת לא נכונה? ולמה אותו חבר כנסת שהמציא את החוק המטומטם הזה ישב בכלא ואני צריך לשלם כפול? ג על הקנס וגם על זה שהבנזונה אכל בכלא וראה כבלים מבלי לשלם על זה ולא אגורה שחוקה אחת? ולקבל פנסיה ממשלתית שיורדת כל חודש לבנק שנמצא מחוץ לכותלי הכלא.

למה? הפכה להיות למילה הכי שגורה בפי ישראלים. למה? כי איבדנו את הכיוון וטעינו בדרך.
לא מוצאים את עצמנו. למה? כי בספרדית ככה זה כובע.

לפני 14 שנים. 9 בינואר 2010 בשעה 23:09

מכל הסיבות, סיבה אחת,
שאת הלכת.
עם גבר, אחר,
בלב החסר.

מוזר

עם אשה זרה ברחוב עובר.

איפה הם, קולות האהבה?
למה?
את שוברת את ליבי,
אף פעם לא תהיי לצידי

למה מילים?
אני מת
וכלום לא מבין.
אין טוב בזכרונותיי,
זה הקטע של דכאונותיי.

איפה הם, קולות המלחמה?
למה?
את שוברת את ליבי,
אפ פעם לא תהיי לצידי.

את לא שומעת את קולי.

לפני 14 שנים. 9 בינואר 2010 בשעה 7:44

- היי!! הגיע הזמן... ( את מסננת כאילו אין מחר, זונה )

- הו, שלום לך. חשבתי שכבר שכחת אותי ( מניאק, מתקשר אחרי חודשיים ומצפה ליחס אוהד?! מי אתה חושב שאתה? )

- האמת, שלחתי לך כמה SMSים אבל לא טרחת לענות או לחזור אליי, כבר התחלתי לפחד מזה שאת לא אוהבת אותי יותר ( אז עשית אנאלי ולא נהינת, אני נהינתי, זה לא סיבה להתנתק )

- ראיתי את ההודעות, אבל הייתה לי תקופה פשוט מטורפת בעבודה ( יצאתי לשלושה / ארבעה דייטים מסריחים, מי כבר זוכר, כולם נגמרו אותו הדבר, למה שאני אטרח לענות דווקא לך ) ( זה שאני עונה לך, לא אומר שייצא לך משהו מזה )

- לפחות את מודה שהתעלמת מעצם קיומי ( זה שקיפצת לך על זרגים, לא מוסיף לך כבוד )

- התגעגעתי ( שיטטטטט, איך אני תמיד מסבכת את עצמי??? )

- או, עכשיו את מדברת, האמת, שגם אני ( מי זונה, מי?! )

- אז מה עושים? ( כוסאמכ, איך, איך, איך? )

- סושי? ( אין כמו ווסאבי כדי לפתוח לי ת'תיאבון ואחרי זה לפתוח לך ת'תחת )

- תאסוף אותי ב 20:00? ( מקלחת, שיער, פן )

- סבבה ( בסביבות 21:00 היא אולי תהיה מוכנה )





לפני 14 שנים. 6 בינואר 2010 בשעה 6:10

... השיחות נסובו סביב העבר. האווירה לוותה בהרגשה כאילו אנחנו בבורדל שנלקח היישר מסצינות שנשארו על רצפת חדר העריכה של "שורטבאס".

הבדיחות והשיחות הרציניות על הא ועל דה, הובילו אותי לשקר הקבוע של גבר שרוצה לבדוק האם יהנה הלילה ויקבל הצעה להעביר אותו במיטה זרה.
- אפילו לא הבאתי קונדומים.
מרבית הנשים ייבחרו להתעלם מהמשפט ולהמשיך בשיחת הפלירטוט שרק מאריכה את הקץ הבלתי נמנע, היות ושניכם כבר מזמן חולקים תנוחה אופקית.
היא שאלה אם בפעמים הקודמות הבאתי קונדומים.
כשאתה רגיל להתעלמות, עצם ההתנגדות הפתאומית תופסת אותך טיפה עם התחתונים למטה.
אבל כיאה למצב, יש הרבה דרכים לצאת מהסיטואציה הסבוכה הזו, שהשארת את עצמך עם תשובה שלופה מהמותן ונאלצת כמו חייל בשדה הקרב שנגמרה לו התחמושת, לבחור ב 2 אופציות :

1. לאלתר.
2. לרוץ לעבר האויב בצעקות "תמות נפשי עם פלשתים"

דברים כדאי לזכור כמו שהיו.

5 שנים עברו. לחלקינו זה נראה כמו אתמול ולחלקינו זכרון עמום.
הדברים שהצטיירו במוחנו כמוחשיים, יכלו להופיע בחלום אמין במיוחד או כמו איזו דרקטיבה של התת מודע שהפליגה במעלה הנוסטלגיה וגרמה לחשוב שהדברים אירעו בדיוק לפי הזכרון שלך.

הבעיה מתעוררת כשלידך אדם שחווה איתך את אותם הרגעים והזכרונות שלו לא תואמים..

או אז מתחילות השאלות האלמותיות.

- אתה לא זוכר? זה נורא מעליב, אתה יודע )
- איך יכול להיות שזה לא קרה?? ( רבאק דבר כזה לפחות היית אמור לזכור )
- אתה בטוח? ( זאת ההזדמנות האחרונה שלך לקבל הלילה )

בנימה אישית, יש לי זכרון מצוין לפרטים הקטנים. אני זוכר בפרטי פרטים דברים קטנים שקראו לי לאורך השנים אבל בחיי שיש דברים מהותיים שאני לא זוכר, אולי כי הם פשוט לא קרו אלא במוחה הקודח ( שגם אותו אני אוהב ) או כי פשוט הדברים נראו לכל אחד מאיתנו ממרחק הזמן, שונים וכל אחד בחר לזכור רק את מה שנוח לו.