זה לא היה במיקוד..
זה מה שענתה לי ילדה בת 18
לאן הדרדר המושג עם הספר? האם נהיינו עם המיקוד, הציונים והחאפ לאפ??
למה כל דבר אנחנו מאפשרים ללמוד רק עד גבול החובה??
האם רק כשאנחנו קוראים בחייזר ו לאשה או פלייבוי אנו טורחים לדפדף כשהכתבה המעניינת נגמרה..
למה לקרוא על מלחמת העולם השנייה בספר היסטוריה עם המלחמה ירדה מהמיקוד?? אולי בודדים יזכרו את זה שהמורה חפרה על זה שהתחיל ב 39 ונגמר ב 45 אבל אנחנו? אתם, הם.. רובנו חושבים על ה 69 !!
תכל'ס עדיף לחשוב שמישהו מצצה לך מאשר על האדם הראשון על הירח או על פסטיבל וודסטוק..
למה לדעת?? מישהו פעם אמר אני חושב משמע אני קיים??
לחשוב על מי ישרוד את המיונים של האח הגדול VIP זה מספיק מפרך.. לנתח את מקרה המוות הראשון של רוכב קורקינט ממונע זה כבר נושא לדוקטורט אצל שחורדיניות..
בכלל, נראה כאילו להתאמץ מעבר למשהו שחייבים הפך להיות מגונה..
חבל דווקא נראה לי שבתקופה שאשכרה בנו פה משהו במדינה למען המדינה ולא למען ההתעשרות העצמית היה יותר כיף..
חבל..
לפני 14 שנים. 11 באוקטובר 2009 בשעה 19:57