אידיוט אחרונות

יש הרבה דברים לאמר
חלקם חשובים יותר וחלק פחות
חלקם ייפלו על אזניים ערלות וחלק יזכו לתגובה אוהדת

והאם הן אלו ואלו נדרשות לי בכלל. כי מה אכפת בכלל מהתגובות.

תרבות הריאליטי לא פסחה על הריאליטי האמיתי שנמצא מבעד לחלונותיי.

הם אלו שמצביים ברגליהם וגורמים בתגובות שלהם להכיל את דעתם על הכלל ובכך גם  לגרור ממני איזה תגובה שתצטרף בתורה ותתגלגל לאוזניים אלו ואחרים ואז גם תגובתיי הלא מעניינת את הכלל בימים כתיקונם תשפיע.
הלא כן?!
ואם בכלל מתחילים מהבסיס , המילים. אלו שצריכות להיאמר ולהפוך למשפטים בעלי הקשר. קודם כל לעצמך ואחר כך לעולם.

והאם כולם מתעניינים בכלל אז מה הוא הפרט ומה תפקידו כחלק מהכלל ובכלל

רק דג מת שוחה עם הזרם. כל השאר סלמון נורבגי משובח.

אגב הסלמון הקנדי הוא כמו אחיו הנורבגי?

הקטע הוא שבליל של מילים יוצר לפעמים כוונה. ישירה ונסתרת. לאו דווקא לכלל אלא לאותו הפרט הספציפי. 

כמו שער שאת החריזה בו רואה רק המשורר. היא בשבילו היפה בתבל ושום אבשלום קור לא יוכל להעיר לשום יוסי גיספן על הטמטום הדקדוקי שיוצא לו באנלוגיה של ערוץ 24 

ואילו אותם מילים שרוצות להתפרץ אל אוויר העולם, יישארו עמוק בנבכי הנשמה. או אז, אולי יתייתם הצורך באמירה מדויקת?
אם כן, סימן שכך צריך להיות. אם לא, אז,

אין סיבה לשמור דברים רעים בבטן כאמרתה של אמא.

לשפוך הכל כדברתה של הפסיכולוגית

לתת הכל מעצמי כאמרתה של הבוסית

ו.. לא לשכוח להפעיל את השריר כאמרתה של הפרוקטולוגית לנציג הקהילה.

אם אין טבק תיעשנו חשיש.

אם אין כסף תדפיסו

אם אין צורך שתקו

אם יש מה לאמר תכתבו סטאטוס בפייס

אם אתם לא יודעים מה זה פייס אתם לא קיימים