פעם חשבתי שאני מגניבה כי הייתי מלכת הכיתה,
אחר כך חשבתי שאני מגניבה כי הפסקתי ללמוד .
הייתי מגניבה כי היה לי חבר בן 23 ואני הייתי רק בת 15
הייתי מגניבה כי נסעתי לבלות בתל אביב
וכי הייתה לי דירה משלי
אחר כך הייתי מגניבה כי גרתי בלונדון
והכרתי המון מגניבים אחרים מכל העולם
והסתובבתי במקומות הזויים
וכשחזרתי היו לי את הבגדים הכי מגניבים וקוליים בתל אביב
הייתי מגניבה כי היו לי המון דיסקים
הייתי מגניבה ועבדתי בעבודה מבוקשת ומגניבה שלא הרבה הצליחו לעבוד בה
ידעתי המון דברים שלמדתי לבד .
הייתי יותר חכמה מכל מי שפגשתי ,
זכרתי המון פרטים ושטויות
הייתי מגניבה מאוד .
היו לי המון דיסקים וקראתי הכי הרבה ספרים ,שלושה בשבוע לפעמים יותר .
הייתי מגניבה כי לא עבדתי ולקחתי תרופות נגד דיכאון .
קרו לי המון דברים מה זה מגניבים .
הייתי רקדנית מעולה והבנתי את כל הצעדים בשתי שניות
אחר כך הגנבתי את עצמי עם הדיאטה והלהיות כוסית שרוכבת על אופניים והכלבה שלה יושבת בסל .
הכרתי המון אנשים חשובים אלק והיו לי המון דעות לפחות אחת על כל דבר
והייתה לי כלבה מגניבה והבחור הכי יפה היה החבר שלי ואחריו הבחור הכי חתיך
וגם הגנבה רצינית שיש לי בית כל כך מגניב והכל בו מעוצב ויפה
ובחור עם ג'יפ ענקי ושחור מחזר אחרי
ועכשיו טיפה יותר זקנה טיפה יותר מפוכחת
אני יודעת שלהיות מגניב לא מביא אותי להיות מאושרת אפילו שניה אחת יותר מלהיות הבחורה הכי לא מגניבה בתל אביב
ואולי ההבנה הזאת רק גורמת לי להיות הרבה יותר מגניבה ממה שהייתי מקודם
(אם זה אפשרי בכלל )
לפני 16 שנים. 31 במרץ 2008 בשעה 15:22
