כל הזמן חשבתי שיום אחד אתעורר בבוקר ואגלה שצהריים והבעיה נפתרה ועכשיו הבנתי שלא כל בוקר אני אתעורר ואגלה שהתעוררתי עשר דקות או רבע שעה יותר מאוחר מאתמולו . זה גם בסדר אבל יקח המון זמן עד שזה יביא אותי לצהרי היום כמו שאני באמת אוהבת לישון .
אמש ניפגשתי עם הממתק שביאס אותי עד מאוד לא הסכים לענות על שאלותי לא משנה כמה הצלפתי בו ,סגר את פיו בחוזקה ובסרבנות כאשר הושטתי לו את אצבעותי לליקוק ובאופן כללי עלה לי על העצבים בחוסר שיתוף הפעולה והמרדנות שביצבצה בו וכל זה בעודו קשור .
הבקרים הפנויים שלי נעימים לי אני לא מתגעגעת לשיעורי הנהיגה בכלל. לקום מוקדם להתארגן לנסוע לדרום העיר לנהוג לחזור מדרום העיר . אבל כבר דיברתי עם מישהי שרוצה שנאי אעבוד אצלה שלושה ימים בשבוע והסכמתי ליומיים אני ניפגשת איתה ביום שני .
אתמול לפני שהממתק הגיע הלכתי עם האקס שלי מגיל עשרים לבית קפה פה בשכונה אבל התבאסתי כי בעצם רציתי שהוא יתן לי לנהוג על הג'יפ שלו .
השכן שמוציא את הכלבה לטיולים נתן לי כפכפי עקב של אלדו מושלמים, בחיים לא היה לי כל כך נוח על עקבים .אני מקוה שהוא יסכים להחליף אותן על אחד מזוגות המגפיים הלא נוחים שלי אם לא כשיגמרו ההוצאות של הספה ושאר ההצקות אני אקנה לי שם כפכפים אולי לא בצבע כסף אלה יותר קלאסיים בשחור . לדעתי מהיום כבר אפשר להתחיל לתת לי מתנות ליום הולדת שלי 😄
קבעתי ארוחת צהריים עם מישהו לחגוג את יום הולדתי
אתמול סעדתי עם אחי המבאס כמה קשה לי איתו אני מסתכלת עליו וחושבת איפה אחי האהוב ולמה נלקח ממני למה? הלוואי שישוב ואני יודעת שזה סופי כמו המוות אולי אפילו יותר ממנו .
זהו הולכת להמשיך לא לעשות כלום עד הצהריים 😄
לפני 16 שנים. 1 באפריל 2008 בשעה 6:39
