כוס אמא של החיים האלה
שנים אני לבד ואפ אחד לא משתין לעברי
אפ אחד גם לא מבקש שנאי אשתין לעברו
הכל פארש לגמרי ואפ מישהו הוא אל פארש אז הוא מנייייייייאק בלתי נלאה.
ואז אני פוגשת מישהו שיודע לנגן לי על כל מיתר ומיתר ואני שמחה לשעתיים רצוף
ואז כל מנייאק בעיר הזאת נזכר בי {כנראה שהכלבים הריחו שיש כאן ברטולין }
בכמה הוא רוצה אותי לא שכח אותי תמיד היתכוון אלי
וזה שאני והוא לא ביחד זה טעות פטאלית
וזה שחשבתי שאנחנו חברים טובים זאת אי הבנה מצידי כי בעצם כל ה3 שנים האלה הוא מחזר אחרי כי מהרגע שהוא הכיר אותי הוא קיווה שאיהיה שלו
כאילו כוס אמק איפה הייתם בכל הימי שישי שישבתי כאן לבדי
בעצם בכל הימי ראשון שני שלישי רביעי חמישי שישי ואופס גם שבת
אמרתי לכולם לעוף אמרתי לאחד שאם הוא טיפה אוהב אותי כמו שהוא אומר שימצא בעצמן כוחות על להתעופף הרחק ולפרגן להאהבה החדשה שיש לי בחיים להיות קיימת ושולטת
ואם לא בא לו אז אני נגעלת ממנו .
עצובה לבד בבית
ליל מנוחה
לפני 21 שנים. יום שישי, 9 בדצמבר 2005 בשעה 18:56