לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

לסגור את הכל.

לפני 12 שנים. 15 בדצמבר 2011 בשעה 22:28

זו אני.
ידעתי לספר על עצמי המון.
איפה אתם?
אלו שפגעו בי ללא סיבה.
לאן נעלמתם?
אתם בתוכי שנים רבות אחרי.
ימים רבים שחלפו..
\נשארתם בתוכי.
חסימות,
רגשות כואבים.
לא משתחררת מכם.
החיים עוברים ואני שם.
בכאב.
זו אני.
אני רוצה אותך טוב אליי
ואתה מגיע בכל כך הרבה צורות רעות.
איפה אתה גבר אמיתי שלי?
למה אין גר אמיתי שיעשה לי רק טוב?
איפה אתה?
איפה אתם האנשים שיעשו לי טוב?
שיאהבו בלי שום סיבה.
שיפרגנו.
שיעניקו...
איפה אתם ?
בואו אליי.
זה כל כך מגיע לי.
אני יודעת שמגיע לי.
שתהיו כאן לידי ואני אשמח,
אחייך את החיוך הרחב שלי,
מהלב הטוב שלי.
מהיופי שאני יודעת לראות בכם.
תאהבו אותי,
תעניקו לי.
כי זה כל מה שמגיע לי,
שמחה.
כמו שאני אתן לכם.

לפני 12 שנים. 14 בדצמבר 2011 בשעה 16:26

אני נכנסת למכנסיים שהייתי לובשת בתקופה הכי רזה שלי!
מידה 28 :)

לפני 12 שנים. 7 בדצמבר 2011 בשעה 17:51

הנה פתאום זה מכה בי,
אני רוצה לראות אותך מתפתל לעיניי..
אוהבת לראות אותך סובל וגוסס מיסוריך.
כמה שתהיה חזק ודומיננטי יותר כך זה ידליק אותי יותר כשתתמוטט לרגליי,
כשאהיה מרכז עולמך,
המנורה הגדולה ביותר בחייך.
הפרח הריחני היפה ביותר בכל השדה שלך.

אז אני שולטת מלמטה.
היום אני מבינה את המשמעות של ההגדרה הזאת בשבילי.
אני רוצה אותך שלי,
שתהיה קנאי לי
שתרצה שאהיה רק שלך.
שתכרכר סביבי..
שתלטף אותי כל הימים והלילות.
שארגיש אותך.
שתגיד לי מה לעשות ותרצה לשלוט בי ואני אשחק את המשחק שלך כדי לתת לך תחושה טובה.
ככה אני רוצה אותך,
ככה בדיוק.


שתכאיב לי ותתעלל בי ותשתמש בי
לתאוותי.

לפני 12 שנים. 6 בדצמבר 2011 בשעה 19:53

מגרדות עיניי כאילו דמעות היו אמורות להיות שם במקומי.
אתם פה וגם אני,
ופתאום בא לי שתלכו,
תעלמו מחיי ולא אדע שקימיים אתם.
לא צרות מהעבר,
לא נשכחות..
לא דבר.
תעלמו כלא הייתם בשבילי שום כלום.

אני כולי טוב
אז מאיפה הרע שמגיע אליי?
ומגיע לי כל טוב
כל הטוב של היקום
ואני מקבלת
כל כך הרבה.

איפה כל הטוב
אני רוצה עוד
אני רוצה דמעות של אושר.
סערות שמחות וטובות.
לא גירוד בעין
לא הצעות למין מזדמן
לא מסיבות חסרות מטרה
אני רוצה את הטוב.
מגיע לי לקבל אותו בכל צורותיו.
אני אוהבת
אני נותנת
אני מוכנה להעניק
אני אמיתית.
כל מי שאמר אחרת לא ידע לקרוא את המפות שלי נכון.
הרי הכנתי לכולם את כל המפות שרק יכולתי.
אז איפה
איפה הטוב שלי ?
אני רוצה אותו
את הטוב
כולו שיהיה אצלי כאן ועכשיו.

&NR=1&feature=endscreen

:]

לפני 12 שנים. 4 בדצמבר 2011 בשעה 21:31

&feature=endscreen&NR=1
לפני 12 שנים. 4 בדצמבר 2011 בשעה 20:02

&feature=endscreen&NR


אני אוספת את עצמי חזרה.
יושבת ללמוד ולסכם את הלימודים והאמת שאני ממש לא צריכה סערות.
ולא נתת דבר חוץ מסערה.


כשנולדתי אבא שלי ושאר המשפחה שלי רצו לקרוא לי סערה.
אמא שלי התעקשה על שם אחר.
שם מדהים,אחר.

אני אוהבת את החיים והחיים עוזרים לי.

שיהיה לכולנו רק טוב.
לפני 12 שנים. 2 בדצמבר 2011 בשעה 15:08

אסור להתמסכן.
נגבי את דמעותייך הוא לא שווה את זה
הוא לא.
ויש לי כל כך הרבה להספיק אין לי זמן להתאבל עליו אפילו.
אז קדימה, לכי להכין לך תה ,
את יוצאת היום עם הידיד הכי טוב שלך ואת עוד צריכה ללמוד ולהכין את העבודה .
תשמחי תחייכי,
תנשמי לרווחה והדמעות עוד יעזבו את שתי עינייך.
את כל כך יפה,
את כל כך בריאה,
מגיע לך רק לשמוח.

לפני 12 שנים. 1 בדצמבר 2011 בשעה 21:52

&feature=related
הרשתי לעצמי להיות עצובה עד יום ראשון.
אז אני עצובה,
תשמעו אותי...
לפני 12 שנים. 30 בנובמבר 2011 בשעה 21:33

זה לא קל.
לתת מעצמך ולקוות שיילך.
אולי בלי להתכוון קיוויתי שילך,
עובדה,
הוא הלך.
כמו תמיד אני לבד,
היה לי כל כך טוב לפני שהגיע.
אמא אומרת תבני את עצמך,
יש בך כל כך הרבה.

אז יש בי המון,
אני נהדרת.
אני מדהימה.
התחלתי ללמוד,
השתחררתי מהצבא.
אני עובדת בעבודה חדשה,
ירדתי עשר קילו מאז שהתחלתי את הדיאטה.
אני כל כך קרובה,
אני קרובה וכבר למדתי לראות את היופי.
אלוהים איתי מאז ומתמיד,
ואני מרגישה שאני יכולה לתת כל כך הרבה לעצמי ולאחרים.
אני טובה, חזקה ומדהימה.
אז למה העיניים שלי לחות כשאני חושבת עליו?
כנראה שזו האכזבה יותר מאשר הפיספוס.


אבל יש לי עוד זמן,
ואני כל כך נהדרת.
נהדרת לבד.
מדהימה,
כל כך מדהימה,שזה כואב :]

לפני 12 שנים. 27 בנובמבר 2011 בשעה 13:06