לסגור את הכל.

הוא עמד שם לכבודי,
למעני,
בשבילי.


לא הייתה שם נקבה אחרת,
לא הייתה אישה,
ילדה,
נשלטת -
שום שפחה אחרת.

הוא עמד שם,
לא אמרנו דבר.

והכל שחור סביבנו,
הכל שחור ומבפנים אפילו קצת יותר.

כל הליכלוך הזה,
כל השנים האלה שהתלכלכתי,והוא היה עוד יותר מלוכלך ממני.

לעיתים הרגשתי כמו מפלצת.
ששינייה מעוותות,
פניה שרוטות פצועות,
ידיה שמוטות וגבה מכופף לריצפה.

היכן כולם אם זו אני פה במראה?
המראה שלי,משקרת לי.

כשהוא עמד מולי,
לא הרגשתי כמו הבחורה שבמראה.

פשוט בחברת מפלצת מגעילה.
מגעילה בדיוק כמוני.
ושם היה השחור שלי.