לפני 14 שנים. 20 באוקטובר 2010 בשעה 19:37
כרס של רגשות אשמה,
נחותה נשמתי.
וגופי סובל ממני.
פטיש אוויר שמפרק את אבריי מוחל עליי ברגעי משבר.
שברון כוחי ,מוחי לא נוטה למחשבה אפורה,
זה שבב בתוכי , שמעוות את כל הורוד הזה.
איך תחבק אותי באהבה אם אני שונאת את עצמי כל כך?
אני רוצה לבקש ממך,
תחבק אותי באהבה,
תנשק אותי ברכות.
תזיין אותי במחמאות,
תדפוק אותי עד שלא אצליח לנשום.
ככה, פשוט וגס לפנים.
אני רוצה אותך בכל צורה,
שתהיה שלי רק שלי,
בלי אחרות.
בלי אף אחת.
אלוהים יידע כמה אהבת אותי.
ואני אדע כמה חשקת בי.
והמלאכים רק יבכו על נשמתי,
יבכו שחזרתי לזמר את הילוליי מציצותיי.