לסגור את הכל.

כאילו אלוהים יודע שהחורף יהרוג אותי עוד קצת מבפנים.
הוא דוחה כל יום את הקץ.
ואני דווקא רוצה את הכאב החורפי הזה.
אני רוצה שיהיה לי קר עוד קצת מבפנים.
איך אפשר עם החום החיצוני הזה?
זה גורם לי להיות חולה כל הזמן,
אני רוצה קור ובדידות כמו פעם,
כשהייתי רצה בפארק עד שכרון זרמים בכל גופי.
לבדתי חוזרת הביתה,
לידיי החמות,
מענגת את עצמי ובלי אף אחד נרדמת ומתעוררת באמצע הלילה,
לשיט תענוגות חירפוני נפשי.
לא פעם שאלו אותי האם אני אוהבת את השחור הזה,
את הכאב הזה,
הבדידות האין סופית.
ובכן צופיי היקרים אני מתחילה להבין שזו אני שאוהבת שחור.
זו אני שמחבבת את האפור,
למען האמת האפור דיי נגעל ממני.
כשישבתי איתו לקפה הוא אמר לי ,
שהוא בכלל מעדיף שאפסיק להיות עיוורת צבעים ואשים לב שהוא בכלל סגול כהה.
אני מעליבה אותו כשאני קוראת לו בשמות כל הזמן.
אבל אני,
אני אישה,
שחורה ורעה.
ואם תתבוננו היטב תראו הרבה סגול כהה.