תקראו אותי בבקשה.
זה חומר להסנפה.
אני עוד קיימת,אני כאן.
והכלוב המזדיין מחק לי פוסט שהשניה כתבתי.
כאילו הבלוג שלי מוליד ווירוסים לעולם.
כל מקלחת שאני נכנסת אליה אני מסריחה יותר.
כל חיוך שאני מחייכת אני קרועה יותר מבפנים.
והמצב לא כל כך דווקא מעולה.
והסיגריות מכאיבות לי בריאות,
או שזה הכבד שכואב?
משהו נדקר מבפנים יכול להיות שזה הלב.
למה אני קונה סיגריות ולא זוכרת כמה הן עולות?
למה אני לא יודעת חשבון פשוט?
למה לא סיימתי תיכון עם בגרות מלאה?
למה לא עברתי תיאוריה?
למה אני סתומה?
למה אני שחורה כולי ובעצם הכל ורוד מסביבי?
למה אני פוחדת מכל הפחדים שלי?
למה אני לא רוצה לאהוב?
למה אני משתוקקת לאהוב?
למה אני לא סגורה על עצמי?
למה אתה אוהב אותי למה?
למה אני מגלה לך את כולי דרך הבלוג?
ואני רוצה לצנזר,
אני רוצה לסגנן
אבל מה לעזאזל זה חשוב אם גם ככה אני כותבת מכוער?
מה זה משנה אם גם ככה אתה לא תגיע לדלת שלי ותגיד שחיכית לי כל חייך?
למה אני שונאת כל אחד שמתחיל לדבר איתי?
למה אני אומרת לגברים שמתחילים איתי שאני בקטע של בנות?
למה זה שחייך אליי בסוף ניגש לחברה שלי?
הוא לא חייך אלייך סתומה.
למה אני כזאת בהמה עם עצמי?
למה איכפת לי מה חושבים?
למה יש כל כך הרבה דגים בים?
זה יותר מידי בשבילי.
למה יש כל כך הרבה מה ללמוד וכל כך הרבה זמן?
וכל כך הרבה מקומות להיות בהם ולאות כל כך הרבה דברים.?
הכל מרגיש לי כל כך מיותר בא לי כל היום לישון ולישון עד שייצאו לי מהאוזניים החלומות שלי.
הסיוטים.
בעיה של הכלוב שמחק את מה שכתבתי מקודם,
עכשיו אני חופרת אפילו יותר.
והפעם אני אשמור את זה לפני שאני אנסה לפרסם.
ואני גסה ודוחה ובורה ,כן איכפת לי.
אני רוצה חבר למה הכלב חבר שלי כבר חודשים?
רק איתו אני מסתדרת,
אני רוצה אהבה.
אני לא רוצה להשקיע בה שום דבר.
אני רוצה סטירה אבל להחזיר לך אחת חזרה.
אני רוצה שתדפק אותי חזק ואני אצרח שאני בכלל לא רוצה אבל בלב אני אתחנן שתמשיך.
ואני אכיר אותך עוד לפני זה,
זו לא הזמנה לאונס יסוטים מגעילים.
אני רוצה שתהיה המפקד שלי ואני אתחצף אליך.
אני רוצה להכין לך שחור ושתתפלא איך אישה מכינה קפה כזה טעים.
כן הייתי לוחמת יבן של זונה.
כן כן אני זחלתי בחולות כשאתה היית בבהד 1 או 10 או זין שלי לא יודעת מה ואתה למדת עם מחברות ואני עשיתי יבשים עם תבור.
כן אני מתגעגעת.
כן הייתי גרועה.
כן בכיתי.
כן היה לי רע.
לא אני לא מודה בזה?
אני שונאת את עצמי.
כן אני מודה בזה,
אני חתיכת זונה מזדיינת שלא שוכבת עם אף אחד
אני חתיכת בורה מטומטמטת שלא לומדת לשום מבחן.
אני חתיכת חיילת בלאי שאפילו משקית עציץ לא מצליחה להיות.
נכשלתי.
אני כל כך מסריחה ואלוהים לא שומע תפילותיי כי קולי נדם לאוזניו.
לפני 14 שנים. 28 באוקטובר 2010 בשעה 20:52
