סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

לסגור את הכל.

לפני 13 שנים. 3 ביוני 2011 בשעה 19:32

זו לא אני.כמה חסרת בטחון אני יכולה להיות?
נולדתי כזו?מסרבת להאמין.אני רוצה להשתנות.
אני רוצה לחשוב חיובי. זה כל כך קשה לי.
אני לא מאמינה שאתם באמת מבינים כמה קשה לי לאהוב את כל הדברים הנפלאים האלה.
מי שלא מרגיש ככה לא יכול להבין. מן תחושה פנימית שלא מגיע לי.
אתם לא יכולים להבין.
היה בחור שהתאבד לאחרונה בשירותים בתותחנים,בחור בטירונות.
כדור בראש. הלוואי ויכולתי לדעת מה הוא חשב למה הוא הגיע לזה.
לא הייתי מגיעה לזה, לא בגלל שאני אוהבת את החיים אלא בגלל שאני תמיד רוצה להשתפר
לא שאני מאמינה שזה יכול לקרות אבל תמיד אני מדמיינת את עצמי במקום טוב יותר,
שאני יוצאת מהשחור הזה ורואה מעברו. שהשחור מתחיל להתפוגג לעומת האור. שנחרכים בתוכו חורים כל יום עוד חור קטן ודרכו חודרת קרן שמש חמה וחזקה שמאירה את חיי ואת תפיסתי הפסימית. הייתי רוצה להאמין בעצמי יותר.
זה לא קל. נדמה לכם שזה קל. להאמין שאתיישב שאלמד שאצליח. שאהיה שקטה מבפנים והסערה לא תרדף אותי יותר.
נדמה לכם שזה קל אבל זה קשה.
איך הוא הצליח? לקחת נשק, לטעון, לנצח אתהגוף.
הרי הגוף מתנגד הוא מנסה לשרוד אבל הנשמה וויתרה,
כל מה שהיא רוצה זה שקט, לעוף.


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י