לסגור את הכל.

זה מוזר לי.

בימים האחרונים אני מתחילה להבין שזה הרצון שלי להיות לבד גורם לי להשאר לבד.
הרצון הזה מנחה אותי, אם פעם הייתי רצה אליו ונותנת את כולי היום אני נרתעת ומתרחקת.
היום, גם אם אהיה דלוקה פצצות לא אעשה שום צעד מלבד פלרטוט לא מחייב.
אם היה לוקח צעד קדימה הייתי בורחת.
מי אני ?
אני פיתחתי מליונים של מחסומים וביישנות וחוסר זרימה וקושי.
לא בוטחת בגברים.
לא מאמינה שיישארו יום אחרי.
לא מאמינה שיאהבו אותי .
אז במקום לחכות שיעזבו או לא יאהבו אני חותכת לפני שמשהו בכלל מתחיל.
מה נסגר איתי ?
לא הייתי כזאת.
הייתי רומנטית.


אני חושבת על להתנשק עם מישהו וישר אוכלת סרטים אם צחצחתי שיניים או שאין לי מסטיק.
ומדמיינת את הנשיקה ומקבלת חלחלה.
מה נסגר איתי ??
מדמיינת אותנו ביחד נהנים אחד מהשניה ומעדיפה ללכת הביתה לבד.
נהנית יותר לבד פתוחה עם עצמי יותר מאשר עם מישהו אחר.

פעם הייתי מאופיינת בבטחון, בפתיחות.
מה שהיה כל כך מדהים בי שהייתי מחוברת לסיטואציה ברמות עילאיות ומרגישה כל כך בנוח,
כל כך בזרימה.
היום אני פשוט לא מסוגלת.