אהבתי בך המון.
אני מסתכלת בתמונות שלך ונזכרת.
לא ידעת להכיל אותי.
אהבתי גם את זה.
אהבתי להרגיש עמוקה ממך, מתוסבכת מידי בשבילך.
גדולה עליך.
אהבתי להרגיש המנוסה בקשר, זו שעברה קצת יותר בחיים.
אולי לא ידעת אבל לספק אותי פיזית ונפשית גם לא הצלחת.
לא הייתי רק איתך.
הייתי בטוחה בזמנו שזו אשמתי ושזה בגנים שלי לבגוד.
בהמשך הדרך גיליתי שזו הייתה טעות להאמין כך.
אתה מהמם, מבפנים ומבחוץ ותמיד תמיד רצית להיות בסדר.
עברנו לא מעט ביחד, אחרי הכל הייתי בהריון ממך.
אני מסתכלת אחורה ומתגעגעת אליך.
הייתי רוצה להתחתן עם גבר כמוך.
הייתי רוצה להיות נאמנה לך, ומסופקת ממך ושמחה בחלקי.
אתה גבר מדהים.
וכשאני מנסה לדבר איתך וסתם לשמוע מה הולך איתך אתה אומר לי שכדאי לי להמשיך כבר הלאה.
למה לא המשכת ? אני מנסה להמשיך בחיי . אומר לי.
ואני רק רוצה שתהיה לידי,
לא משנה מה היה ולא איכפת לי כמה תאתגר אותי נפשית אני רוצה אותך איתי.
רוצה אותך מחבק אותי ומלטף את ראשי.
לא איכפת לי שליטה, ניסיון לא איכפת לי פטיש לגיל.
לא איכפת לי שאהבת מישהי אחרת יותר, לא איכפת לי שעברתי את ההפלה שכל כך לא רציתי לעבור.
כל מה שהייתי רוצה זה להסתכל בעינייך הירוקות ולשמוע איתך היהודים ולתת לך את מה שפעם לא יכולתי.
לפני 13 שנים. 23 בספטמבר 2011 בשעה 14:54