סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

לסגור את הכל.

לפני 12 שנים. 28 במרץ 2012 בשעה 21:26

&feature=related


זה שונה לחלוטין.
אין שום דבר מאחורייך.
כשאתה מאחוריי.
הוא לא כל כך גדול כשאני מדברת על הקשיים.
אתה כזה קטן בהלקשיב.
יש לי ריח של אלכוהול מהלב.
זו הרי תופעה נפוצה בימינו,
הכל מתמוסס בדם והופך לרעל שזורם לנו בעורקים.
בא לי קצת זרע ישר לפנים.
שיטפטף נוזל החיים על גופי שסובל מגסיסה בטרם עת.
בטרם עת התבגרתי,
והתמוטטתי וגססתי וקמתי לתחייה,
בטרם עת,
בעיקר הזדיינתי.
אז גם גדלתי במימדיי... עד שלא יכולתי לראות את הילדה הקטנה,
כמו כבשה שחורה ,
כי זה כמו הדוד החרמן שמגמיר את התינוקת של אחיו.
כמו רועה הצאן שמזיין את הכבשה הכי דשנה.
בסוף גם תחתוך אותי ותגיש אותי לחברות שלך.
כי התמוטטתי בטרם עת,
וחזרתי לחיים.
ועכשיו אני בעיקר נמצאת כאן.
מנסה להתאושש.
מנסה להתגבר.
ורוב הזמן אני אפילו לא מבינה על מה.


&feature=endscreen&NR=1

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י