לסגור את הכל.

לאט לאט את עוד פעם נשברת.

משתוללת במוחך,נפשך פצועה כמו ציפור ללא כנפיים.

מתהלכת עם גבך רפוי עד הרצפה,

הידיים נמרחות ואת לא בן אדם, את יצור.

את בוכה, וכולם נגעלים.

לא יעזרו.. את לא אנושית מספיק.

לא מגיע לך שיעזרו לך.

את עוד פעם בוכה, וכואב לך.

כל הדקה הזאת כואבת,

כל השעה הזאת כואבת. כל היום,כל השבוע,כל החודש.. כל השנה..

כל החיים..

אל תחכי. תתחילי.

אל תבכי, אל תבכי יצורה. תרצחי.

זאת המטרה שלך בחיים.

לחיות באפלה,ולמצוץ את דמם של המושלמים היפים האלה.

תתחילי במטרתך יצורה.

לכי,תרצחי.

אף אחד לא יכעס, נולדת בשביל זה.

תתחילי בי יצורה.

הרצח מחכה לי מתחת לכרית.

הוא מחכה לי מתחת לזרם במקלחת. מחכה מתחת לשמיכה.. מתחת לבניין.. ברחוב..

הרצח מחכה שתייצרי אותו.

אני, אל תדאגי. אני אעריך את העבודה שלך.