Tailor made

זה נראה לך הגיוני?

או הוגן?

נכון שאתה השולט, המחליט, הקובע.

נכון שאבא יודע הכי טוב

ובכל זאת.

יש גבול למה שאפשר לסבול ובגללך כבר שעות הראש שלי תקוע על תמונה שטופת שמש...בחצר מלאת צמחייה.

אני על הברכיים לפנייך, מצמידה פנים לחזה שלך נושמת אותך,שואפת אותך,מלקקת אותך.

מחליקה למטה ועוזרת לך להיפטר משאר הבגדים ואז הזין שלך בפה שלי והיד שלך על הראש שלי  והשמש מלטפת את שנינו.

ופתאום את מושך אותי למעלה בשיער, מציב כנגד האחד העצים עמוסי הפירות היפים ומצליף בענף מושלם במיוחד, עד שהכל מסומן, עד שאתה מפסיק ומזיין אותי עד דלאידע.

אוף...מה אתה עושה לי!

❤

לרצות לתת מעצמי יותר.

מילים שאתה כותב הן כמו מתנות עבורי ולא שאתה מקמץ במילים, ולא שאתה חוסך ממני מחמאות או את תחושותיך.

כשאתה כותב כאן אני יכולה לראותי אותי-אותנו מבעד לעיניים שלך

יש לך את הדרך שלך לשליטה, בהתאם לה הובלת אותנו בדרך שלנו, ובדרך הזאת שלך אתה לעולם לא מקמץ.

אני כל כך שלך שלפעמים אני לא יודעת מאיפה יבוא היותר הזה שבא לי לתת ובכל זאת תמיד יש עוד.

אז בא לי.

בא לי שתחדיר עוד אצבע

בא לי שתחזיק עוד חלק מהנפש שלי בידיים שלך

בא לי יותר כואב

בא לי יותר קרוב

בא לי אותך

שבוע טוב אהוב שלי

זה לא מפסיק להפתיע אותי, הדרך שבה אתה מזהה למה אני זקוקה גם בלי שאגיד.

דברים השתנו מאז שהכרנו, מאז הימים הראשונים ההם,אבל כבר אז זיהית כל כך במדויק מה אני צריכה, ואני עוד לא ידעתי לדבר את זה, להסביר את זה לעצמי.

אתה לא מעניש, ובאמת שאתה חייב להודות שאני ילדה טובה בדרך כלל, אבל אתה יודע בדיוק מתי אני צריכה את היותר,את הקפדנות, את הטלטלה (ומתי את הרוך והרכות)

לפעמים נראה לי שאתה יודע לקטוף מהמחשבות שלי גם מילים שלא נאמרו,מחשבות שעדיף לא להוציא אל אור היום. קוטף אותן ויודע בדיוק מה ואיך לעשות עם הידע הזה.

אנחנו קשורים,מחוברים (כן,מרשה לעצמי להגיד את זה כי הרגשות והתחושות הדדיים ואני בטוחה בנו במאת האחוזים), משדרים על תדר משלנו

הלוואי שכבר יגיע הרגע של החדר שלנו.

עומדת קפואה על הרציף.

מעיל וצעיף וכובע זה מאד נחמד, זה גם לא מפצה על הגרביונים והשמלה באורך הברך.

חלקים ממני קופאים.

מדמיינת את הידיים שלך על העור הקר שלי ומיד קופצת לי לראש המחשבה על הפעם הבאה ומה שאמרת היום שבא לך.

זה מיד מחמם אותי ומרטיב ומצניח לי את הלב ועושה פרפרים

ואנחנו כל כך מתאימים ומותאמים זה לזו שבא לי כבר לבכות בחיבוק שלך

❤

לפעמים זה כל כך מתסכל.

במסגרת מבצע צמצום הניירת אני מפנה ארון וממיינת את מה שישר לגריסה ומתיישבת בנוחות ליד המגרסה כי יש לי פה ערימת ניירת בגובה מטר וחצי לגרוס.

אני לא שומעת כלום כשהמגרסה מטרטרת, מבינה במעורפל שהן מדברות אלי אבל...

פתאום קופצת לי לראש פנטזיה,בקטנה:)

הן מדברות אלי כי מישהו בא לבקר אותי אבל אני לא שומעת והן שולחות את המבקר שלי לכיוון המשרד.

אני שקועה כל כך במשימה המשעממת שאני מבינה שאתה בדלת רק כשהיד שלך מתאגרפת בשיער שלי, אני במיקום אידיאלי, על הכסא,סמוך לפתח ותוך שניה הרוכסן שלך נפתח והזין שלך בפה שלי ולא,המשקפיים שלי לא מפריעים לך לזיין את הפנים שלי.

יד אחת שלך פולשת למחשוף, תובעת בעלות על מה ששלך,מזכירה לי עד כמה מושלם הכאב הזה שהאצבעות שלך מועכות את הפטמה.

אה, בוס, סיימת עם הגריסה? אנחנו קוראות לך כבר רבע שעה.

אוף מה ביקשתי כבר...קצת זמן גריסה עם עצמי?!

מעולם לא הייתי מהנשים שמתרגשות מדובונים/בלונים/ שוקולדים/לבבות אדומים ורודים

גם פרחים זה פחות אני

בכלל שרק הכרנו,איפשהו בחיים אחרים, לא יכולתי להבין את הרצון והצורך ברוך, בליטוף.

לא ידעתי שאפשר להצית תשוקה ברכות (אבל היי, מה ידעתי על תשוקה נקודה), לא ידעתי שאפשר להרגיש נחשקת נאהבת יקרה סקסית ולא ידעתי שאפשר לחשוק ולהשתוקק ולהירטב ככה בקלות מהאחד הנכון,היחיד הנכון.

כל כך הרבה לימדת אותי בדרכנו המשותפת

להתקרב

להתחבק

להתנשק

לוותר מרצון על כל אחת ואחת מההגבלות והמגבלות שאיתן נכנסתי לקשר

להצמד

להפתח

להאמין

לשתף

להגשים את עצמי

לקבל יותר כאב ממה שחשבתי שאני יכולה

ליהנות מדברים שהיו פעם לא,חד משמעי לא

ואם צריך לסכם במילה אחת את מה שלימדת אותי,המילה הזאת תהיה אהבה

♥️

הלב שלי טס על 100 קמ"ש, 9 שנים של להיות שלך ועדיין המחשבה שעוד רגע תיכנס מדהירה את הלב שלי.

כל הגוף שלי מתאמץ לשמוע, לקלוט אותך עולה במדרגות

חם לי או שקר לי,לא לא בטוח חם לי,או שקר לי

ואתה פה ואני עטופה בך ואתה בי,בא לי להצמד עד שאתמזג, עד שאזרום בדם שלך

אנחנו חבוקים ומתנשקים ונוגעים וטועמים וצוחקים, תמיד גם צוחקים

אני עליך במיטה והזרועות שלך חובקות מהדקות אותי אליך, נשיקה על האף או על המצח ותמיד הנשיקה הזאת אומרת לי שאני אהובה,יקרה.

ושוב צוחקים והריח שלך נשאר על המיטה, נשאר עלי

והתחושה שלך ממלאת כל סנטימטר בי

ועכשיו אני מכורבלת על הספה,מדמיינת שנשאר שם חום הגוף שלך,מחבקת אלי את הזמן היקר הזה שהיינו יחד ומחכה לשמוע שהגעת הביתה בשלום

אהבת חיי,מה זה קשר טוב?

זה עולם ומלואו וזכיתי בזה אתך.

תודה❤

אבא אדון מאהב חבר 

הכל שלי

כן. אתה אהבת חיי

אני כמעט ולא מציצה פה, לא כותבת, לא מבקרת

אין לי צורך

אתה ואני מתקשרים כל יום כל היום כל הזמן בכל דרך אפשרית ובכל זאת כנהוג, בא לי לומר

תודה על היום♥️

איזו דרך מושלמת לפתוח את סוף השבוע

אם היית אומר לי שככה זה ירגיש אחרי כל השנים האלה,לא הייתי מאמינה.

אבל זה מרגיש וקורה ומתגבר וכל יום הוא סוג של הפתעה

אוהבת ושלך

החיבוק הראשון שלנו, מחוץ לעיר ימים.

שמיים חורפיים,הקניון עוד בבנייה, השכונה יותר ריקה ממאוכלסת.

הפעם הראשונה שנפגשנו פנים מול פנים,איך פחדתי לשכוח איך הולכים נכון,רגל אחרי רגל,בדרך אליך. 

שיחה של כמה דקות וחיבוק.

החיבוק הראשון ההוא שעמדתי נוקשה בתוכו,נסערת,נרגשת,מבולבלת, רוצה כל כך ומבועתת מההשלכות של הרצון והתחושות.

החיבוק מהפגישה האחרונה שלנו,רך ומלא חום. הגוף שלי מתאים בצורה מושלמת לגוף שלך.

אתה מחבק כל כולך,עוטף אותי בך ואני מרגישה אהובה כל כך בך,יקרה כל כך.

שיחת טלפון בערב חג, אני מחייכת כבר מהצלצול ששייך רק לך. הקול שלך מחבק דרך הטלפון והזכיר לי את האבולוציה של החיבוקים שלנו❤

חג שמח🍷🌸