ערב טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

Tailor made

בלוג זה שלי ובהתאם לכך יכתב בו כל מה שבא לי.
שלי מהבית. רק שלי.
אם לא מעניין לכם? עברו הלאה
אם יש לכם תגובה שתעצבן אותי? תחסמו
אם לא נאה לכם? לכו תזדיינו סקס ונילי משעמם
לפני 5 שנים. 22 באפריל 2019 בשעה 15:30

פיצי:'אמא היום אפשר לראות משחק של מכבי חיפה?' (חופש, מצידי תראו משחק של הפועל ריקאוויק)

אני:'תעשו מה שבא לכם, לי יש דייט לוהט עם ג'ון סנואו והחברים'

אבא שלי:' דייט? איזה דייט? לאן את הולכת? ואיך אמרת קוראים לו?"

 

 

בחיי שהתעורר בי הילד הרע ורציתי לספר לו קצת עליך אבל רחמים...הוא אחרי ניתוח לב😱

לפני 5 שנים. 21 באפריל 2019 בשעה 16:52

לפני שהתחלתי לכתוב לך את כל המיילים האלה בימים האחרונים, אלה שרק מלדמיין את מה שאני כותבת בהם ולהוסיף לזה את כמה שבא לי עליך תמיד, לפני שהתחלתי להסתובב אקסטרה רטובה...

הייתי צריכה לקחת בחשבון שהבית שלי עמוס כרגע ושאין הרבה מה לעשות עם החרמנות הזאת

 

כן...לכי תאונני שאת מארחת הורה אחרי ניתוח לב פתוח בבית

 

 

 

מה עשיתי?! 

אכפת לך אולי לסחוב אותי לאיזו פינה מבודדת (כן אה, בחול המועד?)

ולזיין אותי עד צאת החג ?

לפני 5 שנים. 20 באפריל 2019 בשעה 10:17

 

בא לי שתזיין אותי בסופר במעבר שכולו חמץ, כזה שסגור ומסוגר בקצוות שלו בניילונים שחלילה מישהו לא יטעה ויחטא.
(זה לא חטא אם אנחנו רק מזדיינים שם, לא?)

***

ואולי נוכל להשתמש בעוגיות האלה של פסח, הגלגלים האלה מקמח מצה, בתור גלגלי כאב?

***

אם במקום לשיר ו'היא שעמדה' אני מעדיפה לזחול מתחת לשולחן אל בין הרגליים שלך ולדאוג שהזין שלך יעמוד, זה נחשב שיצאתי ידי חובתי? זה נחשב בכלל חובה כשאני נהנית מזה כל כך??

***

ואם מצאתי את האפיקומן, זה לגיטימי לבקש שתזיין אותי כאן ועכשיו על השולחן?
כן בין הצלחות,הרגל הקרושה והגפילטע לגמרי מוסיפים גוון סוטה (מי אמר 50 גוונים של אפור?)

***
אני ממש מרגישה צדקת גמורה שאכפת לי ככה מהילכות חג הפסח

 

לפני 5 שנים. 19 באפריל 2019 בשעה 16:15

סופת חול מדברית אכזרית עברה עלי, שייפה ושחקה עד דק 

כשמשקל מעיק מתמקם לו איפשהו בין הלב לריאות ומקשה לקחת אוויר

כשנדמה לגורל או לקארמה או לאלוהים או מי שזה לא יהיה שמחליט (ובכלל רק אתה מחליט עלי), שהנה אני מתייאשת, נשחקת, משתתקת אז.. לא!

כי יש אותך שמלווה אותי כל רגע במסע הזה ויש את החירות שגיליתי ביום שהפכת אותי לשלך וביום שבחרתי לא לחכות לפעם/לזמן מתאים יותר/לנסיבות נכונות יותר ויצאתי למסע אל האושר של עצמי

תקופה לא פשוטה

תקופה מתישה

תקופה מאתגרת

החיים שוחקים

מעיקים

לפעמים מרגיש שהם צוחקים לי בפנים

אבל זה לא משנה כי בבסיס של הכל תמיד יש אותך ואותי, אותנו.

תודה וחג שמח אבא אהוב שלי💗🍷🌹

 

 

 

לפני 5 שנים. 31 במרץ 2019 בשעה 9:02

זה תורם לריכוז כשאני קפואה,

כן הריכוז שהתפזר לגמרי מהידיעה שכנראה תגיע...

 

בוקר יום ראשון ואני חושבת שזה הכי ונילי שהיה לנו אי פעם ואיזה קטע, מסתבר שאני כן אוהבת וניל.

וניל כזה שאני גומרת את הגמירה הראשונה עוד לפני שזזנו מהשולחן עם כל חומרי הלימוד

וניל כזה שהזין שלך עמוק בתוכי

וניל כזה שהמבט שלך חורך אותי

וניל כזה שאני מרגישה הכי מגונה והכי סקסית

 

וניל תשוקה כזה

וניל של להיות שלך

🍦💗

 

לפני 5 שנים. 30 במרץ 2019 בשעה 14:32

אני אדם רציונלי (נוטפת רציונליות ממש)

לא מאמינה באמונות טפלות, בניסים, בקסמים, בתחושות מראש

(עד שאני עולה על טיסה...אז אני מאמינה באלוהים, במלאכים, בישו, בבודהה, בשיווה וגם בפיות, לפרקונים וחד קרן קסום, כל מה שינחית אותי בשלום בצד השני)

לכל דבר יש סיבה.

אני לא מאמינה בשטויות.

 

 

 

אז למה לעזאזל יושבת לי כזאת משקולת של מועקה על הלב כבר יומיים?

מן תחושה של אפוקליפסה מרחפת ממש מעבר לפינה?

מן משהו שלוחץ על הצלעות ומקשה על הנשימה

מן פקק של דמעות בגרון

אני לא מאמינה בתחושות רעות.

 

 

זהו, השתכנעת תחושה רעה? תלכי מכאן כבר? 

בבקשה

 

 

לפני 5 שנים. 29 במרץ 2019 בשעה 13:24

הולכת לפוסטים בארכיון שלי, אין כמעט כאלה שמחקתי, יש כאלה שנעלמו באחת מקריסות האתר פה.

קוראת סיפורים שכתבתי לפני שחוויתי את הדבר האמיתי (זוכר מה אמרת לי עליהם בהתחלה? ואיך אמרתי שזה בכלל לא ככה...למרות שברור שצדקת)

קוראת פוסטים מהחודשים הראשונים שלנו, מחייכת למקרא התגובות שלך, הדרך שלנו לתקשר בלי לתקשר:)

מחייכת במיוחד למקרא פוסט סופר מיואש, בדיוק שנתיים אחרי הפוסט הזה, באותו תאריך, אקבל את הגט שלי

עולם אחר

חיים אחרים

אישה אחרת

איזה מזל שבשלב כלשהו בחרתי בהסתעפות לא צפויה ועליתי על דרך חדשה

💗

לפני 5 שנים. 28 במרץ 2019 בשעה 16:47

כן אני יודעת שזה ממש הסוף של הסוף, בסוף הסמסטר הזה זה נגמר.

ואז במצב הרוח המתוסכל מיואש הגעתי למבחן וגיליתי שהקלמר המסודר של המבחנים נשאר בבית

ואז לא הפסיקו לפתוח ולסגור את דלת חדר הבחינה

ואז הסתומה שישבה לפניי לא הפסיקה להקליק על העט (דחוף לחוקק עונש מוות!)

ואז עלה בי דחף עז לקרוע את מחברת הבחינה, להעיף הכל לכל עבר וגם להגיד למשגיחה כמה מילים נבחרות על כמות הרעש שהיא עצמה עושה

אז...בא לך לזיין סטודנטית חנונית שמפנטזת על להישלח למשרד הדיקן?

 

 

לפני 5 שנים. 27 במרץ 2019 בשעה 16:15

אם את יש לך רגשות אשמה בכל מצב- הבנת את הפואנטה של אמהות

 

Double bloody hell

לפני 5 שנים. 24 במרץ 2019 בשעה 11:43

יש בי רעב למילים שלך, למחשבות שלך, למהות שלך

 הרעב הזה מתעורר כשאני מתגעגעת במיוחד, ולא משנה לרעב הזה שאנחנו בקשר כל יום כל היום

כשזה קורה אני נכנסת לבלוג שלך, קוראת שוב את המילים שלך, מילים שנכתבו בחלקן הרבה לפני שהכרתי את העולם הזה.

אני נהנית מהן, מהמילים, מהמחשבות שלך, (נהנית פחות מכל מיני כאלו שהגיבו לך...קנאית)

כל פעם אני מרגישה יותר קרובה אליך אחרי שאני קוראת

כל פעם רעבה יותר אליך

בא

לי

אותך

!!!!!

😄