|
|
|
ברכב עם אבא שלי, נותנת לו לראות אם הוא יכול לחזור לנהוג, פתאום הטלפון שלי מתחיל לצלצל בקולי קולות צלצול שיש רק לאדם אחד...לך:)
אותך זה משעשע
אני נמסה מהקול שלך ומרגישה את הקול שלי נהיה אחר, רך כזה
אתה שואל אם זה הזמן להציע הצעות מגונות ואני עם חיוך גדול מחליפה צבעים
מסיימים את השיחה ואבא שלי שואל מי זה היה, אני נתקעת עם התשובה:)
אחרי שהתחלתי עם הבכי מוקדם מתמיד השנה (כן...עם כל שנה שעוברת הבנים שלי גדלים ומתקרבים לגיל צבא)
ואחרי טקס מביש בצורה מזעזעת של עיריית קריית מוצקין (מזל שלחייל שלנו היה שם שאי אפשר לטעות בו)
אחרי...אבא שלי ביקש שנעבור בקברים של סבא וסבתא, זרמנו אתו האחים שלי ואני. בדרך אבא שלי הלך לפנינו ואני בין שני האחים הקטנים הענקיים שלי מצביעה על מצבות ומודיעה להם מה מקובל עליי ומה לא כשיום יבוא ויגיע זמני.
הם מבטיחים לי פרגולה איכותית ומזרקה, בכל זאת, אחותם הבכורה.
ליד הקברים אבא שלי שואל אם אני זוכרת את סבא, האחים שלי לא הכירו אותו, אני מספרת להם את המעט שאני זוכרת ואז שואלת את אבא שלי אם הוא זוכר את השנה שסבא קיבל ליום ההולדת ספר בדיחות גסות וסבתא התחרפנה, הוא לא מאמין שאני זוכרת את זה ואני מספרת לו שחיפשנו את הספר הזה חודשים בבית, אנחנו הנכדים הגדולים, ולא מצאנו.
בדרך החוצה אנחנו חוזרים לדון במה אני מצפה מהמצבה העתידית שלי, אבא שלי אומר שאנחנו בלתי נסבלים אבל הוא מחייך חיוך ראשון מאז אתמול בבוקר וקצת מהמועקה הזאת של היום הזה משתחררת לי מהלב
ראית?! כן?
באסה...ממש קיוויתי שלא הייתה לך קליטה בבונקר בדיוק
אבל עכשיו אתה יודע שאם רוחאני מתקמצן עליך וחסרים לך כמה עשרות מיליוני דולרים אתה תמיד יכול להפגיז את ישראל
זה עסק ממש ריווחי
ילד באמת נראה לך שאחרי החודש האחרון שעובר עלי עם הניתוח של סבא והיממה האחרונה עם תאונת הדרכים של סבתא יש לי שמץ של סבלנות לניסיונות התחמקות מעזרה אחת ויחידה שביקשתי?
ובאמת, על סמך הכרותך עם אמא שלך, אי פעם ויתרתי בגלל תירוצים ופוזות ושטויות?!
בטוחה שזו הפעם האחרונה לאור זה שהוא נאלץ בסוף לעשות פי שלוש ממה שביקשתי במקור
עאלק אבל אמא לא בא לי!!!!
יש למישהו עלון הרשמה לקייטנת קיץ באיזה גולאג סיבירי??
לא חייתי עם אבא שלי באותו בית מאז גיל תשע
לא בילינו יחד כל כך הרבה זמן ברצף מאז גיל תשע
הוא איש טוב, מתה עליו, תמיד היינו בקשר סבבה, והוא התחזק בשנה החולפת מאז שהתגרש מאשתו השנייה (הידועה בשלל כינויים לא מחמיאים ולא מחמיאים אף יותר)
אני מבינה כמה קשה לו אחרי הניתוח, להיות אצלי בבית, מנותק מהחיים שלו פתאום.
מלאת הבנה
שמחה לעזור וזה לא פשוט
אבל אם עוד פעם אחת הוא ישלח לי הודעה עם סימני קריאה הוא ישמע שיש רק אדם אחד שיכול לדבר אלי בסימני קריאה!!!!!
ואולי עוד כמה פרטים על מה שהאדם הזה יכול לעשות לי!
😉😁
אלו שרק לא מזמן כתבתי שלא היה לי צורך בהן כמעט מאז שהכרנו.
זה לא הצורך שדחף אותי אליהן היום, זו הנוסטלגיה
קוראת מחברות שנשלפות באקראי ומחייכת, היו שנים שהחברה הכי טובה שלי קראה בהן, שיבצתי הערות סוגריים שרק היא ואני מבינות.
יש בהערות האלה תיעודים קטנים מהחיים של אז, של גילאי 15 ומעלה
ימי הולדת
דרמות שקרו בחיי המתבגרות שלנו
(Omg איזה הורס גארי בקליפ החדש, אין אני מאוהבת!!😂)
הנסיעה המשותפת שלנו לאנגליה
מיליון ואחת התייחסויות לחיים שלנו
ופתאום אני חושבת שאפילו שלא כתבתי יומן אף פעם, הנה יש לי סוג של יומן
אני גם מבינה עד כמה אני צודקת שאני חושבת שהצורך הזה שהודיתי בו יום אחד בגיל 30 היה קיים בי כמעט מאז ומעולם, לא ידעתי איך קוראים לו ולא הבנתי אותו במלואו אבל הוא היה שם תמיד
ואני מבינה גם כמה צדקת אתה,ממש בהתחלה שלנו כשאמרת שאם קוראים את הבלוג שלי קוראים אישה שצריכה מענה למיניות שלה, אישה עם צורך
קוראת ומחייכת, הנערה הזאת שכתבה את הדפים לא נעלמה, היא גדלה , השתבחה (if I can say so myself) אבל היא לגמרי שם, חלק מאד מהותי ממני
אני חושבת שגם הנערה הזאת הייתה מחייכת אם הייתה קמה הבוקר וקוראת את ההודעה שכתבת לי...כנראה שהיא אפילו הייתה מבינה כבר אז שאין בה שום דבר פגום, להיפך.
😊
אחותי: מה זה הכחולים האלה עליך?
פיצי לפני שאני מספיקה להגיב: היא תמיד חוזרת מהעבודה עם סימנים ואומרת שנתקעה בשולחן או במגירות
גיסי (הדביל): מה זה איפה את עובדת, בדאנג'ן?
אחותי: חחחח ממש ממי אחותי בטח לא יודעת מה זה
😶😶😶
לא, את.
שרדתי!!! את מפגש אבאאמאבןזוגשלאמאאחותיגיסיהדביל האחייניםהמהממיםשלי
וחשוב יותר כל האחרים שרדו גם למרות שהיו רגעים שזה היה קרוב!
(מסתבר שאני שפוטה של ילד בן שלוש אבל אוחחחחח כשהוא קורא לי דודה... אני רוצה אותך, אני לא מסוגלת לסרב)
נ.ב
הילד הזה השתמש במיטה שלנו שימושים שזעזעו אותה כמו להפוך אותה לטרמפולינה😂
המיטה צריכה דחוף חוויה מתקנת
אני אתחיל מהסוף:
כל קשר בדסמ"י (ובכלל בעצם) מתנהל בהתאם לאנשים שנמצאים בקשר הזה.
בהתאם לרצונות, לצרכים, ליכולות הריגשיות ולגבולות של הזוג שנמצא בקשר.
מה שלי נראה מזעזע נראה לאחר כמו קשר חלומי ולהיפך.
זאת השורה התחתונה.
ובכל זאת קשה לי לקבל את הפוסט של נשלטת שולטת בנפשה (שאגב, היא כותבת שאני אוהבת מאד)
https://thecage.co.il/blog/userblog.php?blog_id=92774
כי קשר בדסמ"י כן יכול להיות גם רומנטיקה או נכון יותר רגשות, אכפתיות, אינטימיות.
שולט הוא לא שולט מעצם היכולת להכאיב, לצוות, לתת משימות
הוא שולט בין היתר מתוקף הרצון והיכולת לזהות, להרגיש, להבין את הנשלטת ויש גם את הפרט הקטן הזה ששולט הוא גם בן אדם וגם לו יש רגשות.
אולי עבורו ל'השקיע' בנשלטת זה גם צורך או רצון?
ובכלל מי החליט שנשלטת היא רק נשלטת (או שפחה...לא מתחברת למילה הזאת)
אולי במסגרת קשר שנבנה לאט ועל יסודות מוצקים, קשר שהשתנה, העמיק,התפתח, נשלטת היא יותר מ'רק נשלטת' אולי היא גם מאהבת ואפילו אהובה? אולי היא אדם שאיתו אפשר להיות הכי אמיתי? אולי היא אוזן קשבת?
אולי שולט הוא לא 'רק שולט', אולי הוא חבר, מאהב, מורה לחיים, אבא
ואולי בכלל קשר שליטה, מעצם היותו קשר שמתנהל בין שני בני אדם שכל אחד מהם אנושי, יכול להכיל את הכל.
את הכאב והעונג
את הקור והחום
את השימוש ואת הרומנטיקה
את התפקידים הברורים ואת הרגעים שהגבולות מטשטשים
שוב, זה תלוי בסוג הקשר ובציפיות שני הצדדים, אם התמזל לכם המזל, תתקלו באדם שהרצונות והצרכים שלו תואמים בצורה מופלאה את אלו שלכם.
פעם, לפני שנים בתחילת הקשר בינינו חשבתי שנשלטת יכולה להיות רק נשלטת. היום אני יודעת שאין גבול למה שנשלטת יכולה להיות עבור האדון הנכון
ולהיפך כמובן💗
אם אחרי שאת מארחת בבית כבר שבוע הורה אחרי ניתוח לב, שבוע של רופאים כל יום, של עבודה כרגיל, של ילדים בחופש שאבא שלהם נסע לכל חול המועד,
אם אחרי זה עוד מצאת את עצמך במצב שבו חוגגים את החג השני אצלך בבית (ההורים הגרושים מזה 31 שנה, החבר של אמא, אחותי ובעלה עלוב הנפש ושני הקטנים)
כנראה שאת לא כשירה לקבל החלטות.
(בא לך להשגיח עלי צמוד צמוד?💗)
